לפני כמה שנים, כאשר בנותיי נכנסו לבית הספר לראשונה, הייתי מלא ברגשות מעורבים. וזה לא רק בגלל הפרידה מהגן או הכתיבה הראשונה - מדובר היה על הכלים שיתקבלו בדרך. כל מיני חששות הכבידו לי על הלב: איך הן יתמודדו עם לחצי חברים? האם המורים יבינו את הצרכים שלהן? ומה אם פשוט לא ישתלבו?
ובכן, הזמן עובר ועולם המוסדות החינוך טומן בחובו תובנות שאין להן תחליף. אחד הדברים שהכי הפתיע אותי היתה הכוח שיש למורה הטובה. אני זוכר את היום שבו אחת מהמורות של בית הספר הזמינה למפגש היכרות אישי עם ההורים והסבירה לנו עד כמה היא מתמקדת בצורך של הילדות ובגישות השונות ללמידה. הרגשתי פתאום שהייתי שמח לתת יד דווקא לה ולא רק לדבר על הישגים.
בהמשך הדרך גיליתי גם שהתקשורת בין הבית לבית הספר היא מאוד חשובה. כשאני מדבר עם הבנות שלי מיד אחרי יום לימודים, אני מקדיש זמן לשמוע אותן באמת - להבין מה קורה בכיתה, מי חברותיהן ואילו חוויות עברו במהלך היום. זה לא תמיד קל; לפעמים הן מסרבות לשתף או פשוט משיבות בקצרה "זה היה בסדר". אבל כשהשיחה מתמשכת ופתוחה, דברים יוצאים החוצה ואני מוצא את עצמי מכיר צדדים חדשים שלהן.
טיפ קטן שאני נותן לכל הורה שרק מתחיל במסע הזה: אל תחששו לגשת למורים ולמנהלה ולשאול שאלות, אפילו אם אתם מרגישים מעט חסרי ביטחון. הם כאן כדי לעזור ולהנחות את ילדיכם ולפעמים שיחת חולין מחוץ למסגרת הלימודית יכולה להאיר צדדים שלא הייתם מודעים להם.
בסופו של דבר, מוסדות החינוך אינם רק מקום ללמוד בו מתמטיקה או ספרות; הם גם פלטפורמות שבהן ילדים לומדים להתמודד עם קשיים חברתיים ומכירים עולם רחב ממערכות יחסים ועד ערכים שהולכים איתם הלאה לחיים הבוגרים שלהם.
אז כשאתם משלחים את הילדים בבוקר לבית הספר וחוזרים ביום ראשון לרצון לקיץ - אולי תזכרו שגם המסע שלכם כהורים הוא חלק בלתי נפרד ומשמעותי מכל התהליך הזה.