לאן שלא פניתי, הברים תמיד היו לי כמו גרעיני רימון: כל אחד מהם עם הטעמים והסיפורים הייחודיים שלו. לפני כמה ימים מצאתי את עצמי בבר קטן בשכונה שהייתה חלק מהחיים שלי, וכשהתיישבתי על הבר עם כוס בירה קרה, נזכרתי בתמונות שחיו בי מזמן.
זה התחיל כשלקחתי אחרי שנים רבות הפסקה מלצאת בערבים. התחלתי לגלות את הקסם של ערב רגוע בבית, אבל באותו רגע, כשהעבר חלף על פניי שוב עם הקולות הסואנים וסימני החיים סביבי, ידעתי שאני במקום הנכון. אני זוכר שעמד לידי זוג צעיר שביקש שמפניה לחגיגות מהדהדות ואנשים אחרים שחנו ליד השולחן ודן בפרטי חיי היום-יום שלהם.
מה שתפס אותי במיוחד היה איך שנראה שהמרץ הזה משקף לא רק את העיר עצמה אלא גם אותנו בני האדם שמשתמשים במילים כדי לקשור קשרים. זה לא משנה אם מדובר בבחור שרוצה להציג לסבתא יום הולדת או בחבורה של חברים מנסים לצלוח סדרת משחקים אינטנסיבית; כולם שם בכדי להתחבר וליצור משהו חדש.
אם יש דבר שלמדתי בברים הוא שהם מחברות בינינו בצורה המוזרה והיפה ביותר. אנחנו מגיעים לשם ממקומות שונים, עם מטענים ורקע שונים לחלוטין - ובכל זאת הצלילים והמילים מצליחים להעביר אותנו אל אותה נקודה משותפת. אז בפעם הבאה שאתם קופצים לבר פתוח ושאנחנו קצת מפחדים להיות לבד במדבר החברתי הזה - תחשבו על זה: אולי זה הזמן ליצור קשר חדש או פשוט לתת לקהל שסביבכם לעטוף את הלב שלכם בעוד חוויה קטנה ומרגשת.
אז טיפ שלי: אל תהססו להתנסות - פנו לדבר עם אנשים שכמעט ונחשבים זרים לכם. ברגע שמתחילים לדבר מתגלות כל כך הרבה אפשרויות חדשות! בכל פעם מחדש אני מגלה שעולם הקשרים האנושי הוא כאמור איזו מסיבת ריקודים אינסופית ולא צפויה בה אף אדם אינו זר באמת.