לפני כמה חודשים, ישבתי באירוע סיום של כיתה א' של הבן שלי. האולם היה מלא ילדים עם חיוכים רחבים, הורים גאים ומורים שהשקיעו המון כדי להביא את הילדים לרגע הזה. כשעמדתי שם, חזרו אליי כל הזכרונות מהשנה האחרונה - איך הכל התחיל כשהבן שלי נכנס בפעם הראשונה לבית הספר, עם תיק גדול יותר ממנו וחשש בעיניים.
לאורך השנה הזאת ראיתי את הילד שלי מתפתח בצורה מדהימה. הוא למד לקרוא ולכתוב, וגם עשה חברים חדשים. לא מדובר רק בידע טכני; זה היה תהליך ריגשי עמוק שבו הוא גילה מי הוא ומה הכוח שנמצא בו. והמורים? הם היו כמו קוסמים! כל יום מחדש הם הצליחו להדליק את האור בעיניים שלו ולהכניס אותו לתוך עולם חדש של דמיון ודעת.
יש לי תובנה אחת שאני רוצה לשתף: מוסדות חינוך אינם רק מקומות ללימוד אלא גם מרכזי צמיחה וביטוי אישי. זה הזמן שבהם הילדים לומדים איך להיות חלק מקבוצה, להבין אחד את השני ולאזן בין עזרה לעצמאות. ככל שמוסדות החינוך מצליחים להעביר ערכים כאלה לילדים - כך אנחנו זוכים לדורות חדשות טובים יותר.
טיפ קטן לכל ההורים שקוראים: תהיו מעורבים! שאלו את הילדים שלכם על מה שהם לומדים ביום-ביום ודברו עם המורים שלהם מדי פעם. לקשר הזה יש השפעה עצומה על הדרך שבה הילד שלכם מרגיש בבית הספר ועל מידת ההצלחה שלו.
אני יוצא מהאירוע הזה בתחושה עמוקה של תקווה ואמונה במערכת החינוך שלנו וביכולת שלה לחולל שינוי אמיתי בחיים של ילדים כה רבים בישראל.