הייתי יושב שעות מול קנבס ריק, מתבונן בו כמו במראה שמחזירה לי את תודעתי. זה היה שלי, מקום שבו כל מחשבה וכל רגש קיבלו גוון וצורה. לא פעם היו לי רגעים שבהם התאבלתי על האור שאבד; הייתי שם, עם מכחול ביד והלב שלי מבעבע בקווים של תסכול ויופי גם יחד.
זוכרת שפעם יצאתי ליום טיול בטבע. השמש הלכה והיתה כתומה בשמיים וידעתי שהשמים הסוערים האלה חייבים להיות על הבד שלי. ישבתי ליד נחל קטן, ושמעתי את המים זורמים כאילו הם משיחים איתי. אז פתאום - הרעיון בא! לקחתי מחברת קטנה שרקחה לי לפני שנים ואיכשהו מצאתי בה זווית חדשה למחשבות שלי: לצייר לא רק מה שאני רואה בעיניים אלא מה שאני מרגיש בלב.
אז ניסיתי להתארגן - כמה צבעים קטנים ומכחולים ואני מוכנה לצאת לדרך. הלא אין דבר יותר מספק מאשר לקבל השראה מהמקום שאתה נמצא בו ולא להתרחק ממנו יותר מידי.
באותו יום למדתי שגם אם לדברים יש תחילה תיקון או פלאות גדולות מאוד כמו החצב הפרפרני שבקע העונה הזו, לפעמים הכי טוב פשוט להשתעשע ברגע ולהתנסות בלי פחד מתוצאה סופית מושלמת.
איך הגעתי לזה? מתוך רצון לגלות עוצמות חדשות ולצלול אל תוך עצמי דרך יצירה. וזה מה שאני רוצה לשתף: נסו לשחרר מעט מהרצון לשלוט בכל פרט ביצירה שלכם ותנו לעצמכם חופש אמיתי לבטא את עצמכם בעולם הזה.
כל ציור הוא חדר חדש בבית הנפש שלנו - אנחנו רק צריכים לזכור לפתוח דלתות ולעבור דרכן ללא פחד ממה שיצא מזה.
ואל תשכחו לחייך בזמן שאתם יוצרים! ליצור עם חיוך זה לספוג עוד קצת אור לתוך היצירה שלכם; זו הדרך הטובה ביותר למצוא שקט פנימי ורוגע.
מאחל לכם ימים מלאים בצבע ובשמחה!