תמיד חשבתי שאני בלתי מנוצח. עד שיום אחד, אחרי ריצה מהירה בבוקר, קמתי עם כאבים בגב שהשתלטו עלי כמו מכת ברק. הרגשתי שאיבדתי את החופש שלי, וכאב זה לא רק תסמין פיזי אלא גם משהו שנוגע לנפש.
נכנסתי למרפאה בפעם הראשונה כשאני מתכווץ מכאב. המגע הראשון של הפיזיותרפיסט היה משחרר - הוא מקצועי אך אנושי, והתחיל להסביר לי מה קורה לגוף שלנו כאשר אנחנו לא אוגרים אותו כראוי. בהתחלה הייתי סקפטי, אבל עם הזמן גיליתי שזה הרבה יותר מעיסוי או תרגילים פשוטים.
למדתי להקשיב לגופי ולזהות את הסימנים שהוא מוציא אליי. כל תרגיל שהיה נראה לי קליל במבט ראשון הפך לאתגר אישי; הבנתי שגם הכאבים שרדפו אותי היו חלק ממני - חלק מהחוויה האנושית הזו שהופכת אותנו למה שאנחנו.
ואז קרתה תורה מדהימה: התחלתי לעלות על שבילי החיים שלי מחדש! היכולת לחזור לרוץ אחרי זמן כה רב הייתה חוויה כל כך מעצימה, כמעט כאילו אני נולד מחדש. כל צעד היה סימן לתהליך הריפוי שעברנו יחד - אני והגוף שלי.
והטיפ שלי לכל אחד שלא התנסה עדיין בפיזיותרפיה: אל תחכי לכאב להפוך להיות בלתי נסבל כדי לפנות לסיוע. השקעה בעצמך היא הדרך הטובה ביותר להבין את הבריאות שלך ולשמור עליה לאורך זמן.
בסופו של דבר, המסע הזה לימד אותי שיש יופי בכל רגע של קשיים ובכל אתגר שמגיע בדרך - כי בסופו של דבר זה מה שמלמד אותנו להיות מי שאנחנו באמת.