אני זוכר את היום שבו קיבלתי את המשקפיים הראשונות שלי. זה היה בחורף ערבי, כשסערת גשם ריחמה על העיר, ואני ישבתי אצל האופטומטריסט, ממתין לתור שלי nervously. כשהוא הכניס אותי לחדר הקטן עם הגופי המואר והמסכים - חששתי ויכולת המיקוד שלי לא הייתה בדיוק במצב הטוב שלה.
בסופו של דבר הוא חייך ואמר לי שזו פופולריות משמחת: "אתה רק צריך קצת עזרה כדי לראות את הדברים יותר בבהירות." ניסיתי להבין מה זה אומר ואיך אפשר לעזור לי בכזה אופן פשוט. אחרי כמה דקות באישור התמחותו היו לי משקפיים בעדשות עבות - ותחושת פחד חדשה.
לאחר שסיים להתאים לי את המסגרת, יצאתי החוצה אל הרחוב המטופש ובאותו רגע הייתי חייב להפסיק ולהתמקד במה שאני רואה. תוך מספר צעדים הרגשתי כאילו התעוררתי מעמקי שינה ארוכה - הפרטים של כל דבר סביבי תפסו פתאום צבעים חדשים; עצים ירוקים בבירור, טקסטורות של בניינים ומבני הכלכלה הפשוטים שאני רגיל לראות בשגרה היומית.
בהמשך הדרך למדתי לקבל גם עצות מאלו שהיו קרובים אליי לגבי איך לשמור על בריאות העיניים - להוריד מסך לפני השינה ולא לחשוף את עצמי למשך שעות מול כישוף המסך ולאורך זמן רב מדי.
אז כן, זה נראה שטות לדבר על משקפיים ותהליך כזה באנושיות מרגשת - אבל לדעתי חוויות קטנות כמו זו יכולות להיות ממש משנה חיים ואף אחת לא יכולה לקחת זאת ממני. אני יודע שאין אדם שלא נתקל בקושי לראות משהו בלוח או בקריאה בספר מתוק שמונח ליד מיטתו.
אז אם אתם עדיין לא שם עם העיניים שלכם - אולי הגיע הזמן? אני לפחות עשיתי שינוי מרגש והיום אני גאה להגיד שיש לפעמים חדשות טובות בכל הנוגע לראייה שלנו!
