לפני כמה שנים, בעודי מסיע את האוטו הקלאסי שלי על רכבי אחת הכבישים היותר ציוריים בארץ, נתקלתי באירוע שגרם לי לחשוב על מה זו באמת האהבה למכוניות הישנות. השמש זרחה בדיוק כך שהיא החזירה לאוטו הצבע העז של כיסוי המושבים המעוצבים, וכל חוויה על המסלול הזה הפכה לבלתי נשכחת.
באמצע הדרך, פתאום התחלתי לשמוע רעש מוזר מהמנוע. הרגשתי איך הלב שלי מתכווץ - חלפו רגעים בהם חשבתי האם הגיע הזמן להיפרד מהאהבה הזו או שאפשר לתקן? עצרתי בצד והסתכלתי סביבי. הכל היה יפה: הגבעות הירוקות מסביב ואוויר הרים נקי ומפנק. אבל אז נזכרתי בימים שאין כמו ימי שישי בסדנא עם חברים שמביאים מכוניות שסוגרות בפינות את השנים.
ובלילה ההוא שעמדנו יחד ופתחנו מנועים ישנים ותיקנו כל פרט קטן, החלפנו חוויות וזיכרונות שקושרים אותנו למכונית הקלאסית שלנו; משבר אגזוז שהפך לבלאגן של צחוק ועד לחלקים שנעלמו במהלך הדרך ולפתע הם מצאו את עצמם במקומות שלא תיארנו שחיכינו להם.
טיפ שימושי שאני יכול לחלוק הוא שכשהמנוע מתחיל להשמיע רעשים מוזרים, אל תתעצלו לקבוע פגישה עם טכנאי מוסמך - זה עשוי לחסוך לכם הרבה כאבי ראש (ולקרב אותי תקציב!). ובכלל - כשאתם עובדים עם מכוניות קלאסיות חשוב לדעת שזה מעבר לשימוש פשוט ברכב - זה סיפור חיים שממשיך להתארח בתודעה שלנו לצד המקומות שבהם טיילנו והאנשים שפגשנו בדרך.
כך חזרתי לביתי באותו ערב לוהט, לא רק עם אוטו שעובד אלא גם מלא בזיכרונות חדשים וברגשות שהתחדשו בי בתחומים שונים בחיים. כי אהבת המכוניות הקלאסיות היא לא רק טיפול טכני אלא מסע אישי שאף אחד לא יכול לקחת ממך.
