הייתי באחד מהימים הכי קשים בחיי. ממש כשהתכוונתי לצאת לבוקר רגוע, קיבלתי טלפון שהשאיר אותי בלי אוויר. חברה טובה שלי, מישהי שלא סתם מכונה "חברה", עברה תקופה קשה מאוד, ופתאום הכל התמוטט עליה. הייתי שם בשבילה כל הזמן; הקשבתי, תמכתי ועשיתי כל מה שיכולת לסייע מי שנמצא במקום הזה.
אבל אתמול בערב היא התקשרה וביקשה לעזור לה למצוא מטפל. אני זוכר איך התחלנו לשוחח על האפשרויות שלה - מה מתאים לה ומה לא. היא סיפרה לי על הפחדים והספקות שלה, ואני מצאתי את עצמי משתף חוויות אישיות משלי בתחום הרגשי שעברתי, גם כשנאלצתי להתמודד עם רגעים חשוכים שלי.
אמרתי לה כשהגעתי למקום שבו נזקקתי לעזרה מקצועית - זה היה אחד הצעד המפחידים אבל החשובים שלקחתי על עצמי. לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לעשות הכל בעצמנו וללמוד רק מדברים שקורים מסביבנו, עד שמתברר לנו שצריך מבט נוסף מבחוץ.
האמת היא שמפגש עם מטפל לא תמיד קל ולא חייב להיות כרוך בקליניקה המוכרת בכניסה לאורן ההולכת בין השדות היפים שלנו. יש אנשים שמבקשים לרדת לעמוק של נפשותינו בבית קפה באמצע היום או ככה במעלה הפסקה בעבודה במה שאני קורא "המפגש האישי".
והמסר שלי אליכם? אל תחששו לפנות לקבלת עזרה אם אתם מרגישים שאתם צריכים אותה. זה בסדר להיות פגיעים ולשתף בכאב שלכם - לפעמים הדרך היחידה להתקדמות היא באמת להבין שיש דלתות נוספות שניתן לפתוח ואנשים שאכפת להם לראות אותנו הולכים קדימה.
אז תזכרו: לפעמים נחוצה לנו היד המחזיקה מגבת להכין לנו מקום בתוך המסע שלנו לדיאלוג פנימי עם עצמנו, ולעיתים אף לקשר עם אדם אחר בדרך.
