ביום ראשון האחרון, מצאתי את עצמי בסדנת יצירה שאותָה המליצו לי חברים במשך חודשים. אני מודה שהייתי סקפטי - מה כבר אפשר ללמוד בעבודה עם צבעים ובדים? אבל משהו בתוכי הרגיש שזה הזמן שלי לחוות משהו אחר.
הגעתי למקום, והאווירה מיד כיבתה לי את הספקות. אנשים מכל הגילים, כל אחד מהם מביא איתו סיפור וחלומות - לא רק של עצמם אלא גם על מה שהם רוצים ליצור ומה הם מקווים למצוא כאן. המדריכה קבלה אותנו בחום, עם חיוך רחב שלא ניתן היה לעמוד בפניו. היא התחילה לדבר על הכוח שביצירה; איך כל משיחה בצבע או חיבור של בדים יכול לשחרר וליצור קשרים מחודשים - לעצמנו ולסביבה.
בהתחלה הייתי מאוד תקוע. החומרים היו נעימים ומזמינים אבל אני פשוט לא ידעתי מאיפה להתחיל. ואז הבחנתי במשהו קטן: ילד בן עשר ישב ליד שולחן סמוך והתמודד בכישרון מופלא עם צבעים וניירות שונים. התבוננתי בו לשנייה ושוב נזכרתי בילדות שלי - אז זה היה קל יותר, לגלות את העולם דרך הידיים והלב.
בתוך עמקי הנפש שלי, הבנתי שככל שאני מתבגר, אני נוטה להסתגר ולהפחית את המשחקיות הזו מהחיים שלי. החלטתי לשחרר קצת ולעשות כמו הילד ההוא: לקחת דף לבן ולהתחיל לצייר בצורה חופשית בלי לחשוב יותר מדי.
וזה בדיוק מה שעשיתי! שעה חלפה פתאום כשהקווים הפכו לדימויים ואני הצלחתי להביע רגשות שמעולם לא ניסיתי להעביר באומנות קודם לכן. כל תהליך הציור שיחרר אותי ממחשבות טורדניות ולא פעם נשמעו צחוקים סביבי מהמגוון הרחב של התוצרים המוזרים שכולם יצרו.
בנוסף לזה, זכיתי להכיר אנשים מדהימים ששיתפו סביב השולחן שלהם חוויות אישיות ואומנויות שונות-ושם פתאום גיליתי שגם לאחרים יש פחדים ושאלות לגבי עצמם בדיוק כמוני. בתוך הקסם הזה שנקרא סדנה, קיבלנו תמיכה זה מזה וכולנו יחד למדנו שאין "טעויות" ביצירה - רק אפשרויות חדשות וגישה אחרת לכל דבר.
אם אתם עדיין מתלבטים אם להצטרף לסדנאות כאלה בעתיד - אל תהססו! לפעמים אנחנו זקוקים לרגע הזה להתבטא בדרכים שונות כדי להבין טוב יותר מי אנחנו ומה באמת חשוב לנו בחיים.
אז הבאתי איתי לקצת זמן חדש לכל אלו שמעדיפים תכנון ותשובות מוגדרות; עשיתי מקום למשחקיות ולרגש מחדש ואני מרגיש שהגיע הזמן שלכם לעשות אותו דבר!
