לאורך שנים רבות חייתי בתחושת בלבול. הייתי נוהגת לחשוב שאני יודעת מי אני ומה אני רוצה לעשות בחיים, אבל כל פעם שהיו מגיעים לרגעים קשים או החלטות קריטיות, הרגשתי כאילו אני הולכת לאיבוד בתוך עצמי. זה היה מובן מאליו - כזה שמלווה אותנו רוב הזמן, אבל כשמגיע הרגע שבו דברים מתחילים להתפרק… אז פתאום מתעורר הצורך בדבר נוסף, במשאב שלא חשבתי עליו בעבר.
ואז הגעתי לתרפיסטית שלי. הכניסה אל חדרה הייתה כמו התמצאות מחדש במחוזות בלתי מוכרים. היא ישבה שם בשקט עם חיוך רחב והשיבה לי במבט קשוב ושלו שכל כך חסר לי באותם רגעים עמוסים במחשבות ובתחושות כבדות משקל. בהתחלה פחדתי לחלוק את הדברים האמיתיים שגודשים אותי - הפחדים, ההחמצות והחלומות שלא יצאו לפועל - אבל לאט לאט התחיל משהו להיפתח.
למדתי דוגמא פשוטה ממנה: "תדמייני שאת עומדת מול חלון ענקי שמראה לך את כל מה שעברת". זה נשמע כל כך קלישאתי בהתחלה, אך בעזרתה גיליתי שהחלון הזה הוא בעצם מראה שקופה. אפשר לראות הכל בצורה ברורה אם רק נתרכז ונבחר את הזווית הנכונה. הבנתי שכל חוויה שעברנו - טובה ורעה - עיצבה אותנו בדרך מסוימת.
מהשיחות שלנו לקחתי הרבה תובנות לחיי היומיום: להיות סבלנית וחומלת עם עצמי; להבין שאין תשובות חד משמעיות בכל דבר; וגם לדעת שלכל אחד מאיתנו יש מקום ייחודי בסיפור החיים הזה שלנו.
אם אתם מרגישים שאתם נאבקים עם עצמכם ולא מצליחים למצוא שקט פנימי או פתרונות למצבכם הנוכחי, אולי כדאי לשקול לדבר עם מישהו מקצועי. כהן גישה אחת טוענת שאנחנו אף פעם לא לבד במערכה הזו - תמיד יש דרך על מנת לראות את הדברים מזוויות שונות ולהתמודד איתם בצורה מיטבית.
לפעמים ספונטניות ועזרה מחוץ לנו יכולים לשנות חיים שלמים לאין ערוך ולפתוח בפנינו דלתות שלא ידענו על קיומן לפני כן. זכרו: תיקחו לעצמכם זמן ומקום להתמודד באמת עם מה שמתרחש בתוככם - אחרי הכול, זו הדרך שלכם לגלות כמה נפלא אתם יכולים להיות!