לאחר יום ארוך ומייגע, יש משהו באני שלנו שזקוק להנחיה, לרגע של חיבור. אני זוכר את הפעם שהחלטתי לארגן מפגש חברתי אצלי בבית. אחרי הרבה זמן שלא התאספנו, הזמנתי כמה חברים טובים וחשבתי שאולי זה הזמן להכין לנו קצת קפה.
אמא תמיד אמרה שהקפה הוא כמו חיים - לפעמים מתוק, לפעמים מריר, אבל אף פעם לא משעמם. הכנתי כוסות גדולות של קפה שחור מהמקינטה הישנה שלי. היה בזה סוג של נוסטלגיה; ריח הקפה המסתלסל בחלל הבית החזיר אותי לילדותי, אז היינו מתאגדים סביב השולחן לאחר ארוחת הערב עם כוסות קפה ונשיחות עד השעות המאוחרות.
כשהחברים הגיעו והתחילה השיחה, הלב שלי התמלא בסוג של חמימות שאין לה תחליף. כל צחוק וכל סיפור אישית שנשתף רק הגבירו את התחושה הזו. דיברנו על החיים שלנו בתקופה האחרונה ועל האתגרים שהיו בדרך - עבודות חדשות, מערכות יחסים שהתפרקו וחדשות מרגשות גם כן.
באמצע אחת מהשיחות נגע ליבי סיפור אחד שסיפרה לי חברה טובה על איך היא מצאה חופש אמיתי כשהייתה בברצלונה לבד במשך שבועיים. היא סיפרה שבכל יום הייתה הולכת לבית קפה קטן ליד הים עם ספר ביד וכוס אספרסו- זה היה המקום שבו גילתה שהיא מסוגלת להיות מאושרת גם לבד.
המילים שלה פחדדו בי מובן חדש של עצמאות ושל חשיבות ההפסקות הקטנות בחיים שלנו. ממש כשם שהקפה מדגיש את הטעמים במתוקים ובמרירים שבחיים - כך גם אנחנו צריכים לדעת לעצור לרגע וליהנות מהאושר הקטן הזה שמתרחש בין הדברים הגדולים.
אז אם אתם מוצאים את עצמכם ביום עמוס ולא קל - תקבעו מפגש קטן או אפילו פשוט תעשו לעצמכם כוס קפה איכותי ותשבו בשקט לכמה דקות. תשאלו את עצמכם: "מה עושה אותי מאושר היום?" ותנו למחשבות שלכם לשוטט בלי לחץ.
בסופו של דבר, כל כוס קפה היא לא רק על טעם אלא גם על רגעים בעלי ערך שאפשר לחלוק ולהעריך - רגעים שיכולים לשנות לגמרי את הדרך שבה אנחנו רואים את העולם ואת עצמינו בתוכו.