בשבוע שעבר, כשהשמש זורחת על בגדי העבודה שלי ומזכירה לי את ימי הקיץ החמים של ילדותי, החלטתי לצאת לחרוש במוסך הקטן שלי. אני לא מדבר על מוסך רגיל - מדובר במקום חם ונעים שמרגיש כמו בית. בין הריחות של שמן ושיפוצים, עמד שם הימר הדהוד של פיאט 124 ספיידר ישנה שהייתה שייכת לסבא שלי.
עבודות השיקום לקחו זמן רב, יותר משחשבתי. כל דקה בחברה שלה הייתה כמו מסע בזמן לתקופה שבה החיים היו פשוטים יותר. כשחזרתי אל הפיאט הזו אחרי חודשים ארוכים - עם להבה בעיניים ולב מתמלא גאווה - פתאום נזכרתי בכל ההיסטוריה שסביבה. איך סבא נהג בה בנסיעות משפחתיות לחוף הים ואיך היא הייתה חלק מזיכרונותיי הילדות.
וכמו שכבר אמרו לפניי: תיקון מכונית קלאסית זה לא רק עבודה עם ידיים; זו עבודה עם הלב והנשמה. לכל פיסת ברזל יש סיפור, וכל טכניקה שהיא קצת שונה מלימדו אותי זו הזדמנות ללמוד משהו חדש על עצמי ועל העולם שסביבי.
והיו גם האתגרים כמובן! הופיעה בדיוק בעיה קטנה במערכת החשמל שהטרידה אותי ימים ארוכים עד שנפל לי האסימון (ובעיקר הצליח להטריד את השכנים). חיפוש אחר חוט קצרצר הפך למאבק מרגש; בסופו הייתי חייב לשלוף את המשאבה הישנה כדי לבדוק אותה לעומק ולהיווכח באיכות הכנתם של אבותינו בתעשייה המכנית בעבר.
לכל מי שחושב להתחיל בתהליך הזה אני ממליץ: אל תפחדו להתמקצע בתיקונים בעצמכם! אפילו אם התהליך נראה קשה או מבלבל, אתם תגלו שאפשר לנצח אותו בעזרת הכלים הנכונים וסבלנות רבה. ואם מגיע לכם לרגע שהוא מאתגר במיוחד? מצאו חבר טוב שיעזור לכם - זה היה אחד הדברים הכי כיפים שעשיתי!
אני לא חושב שהפיאט הזו תהיה סתם עוד כלי רכב בשבילי; היא הפכה לסמל של אהבה וטיפול זוגי בין בני אדם למכוניות שלהם. ותאמינו לי - שום דבר לא משתווה לרגע שבו אתה עולה על הכביש בקולנוע המקורי שלה ואתה מתמלא בתחושת חמימות וגאווה שאין במילים לתארן.
אז תנו צ'אנס למכוניות הקלאסיות שלכם ותחוו בעצמכם את העוצמה שבאהבה המקרית והמחשבתית שנמצאת בכל גריז שנמרח או כל צינור שקצת מחובר בצורה שלא ממש היה צריך לשיבוץ מחדש… ובינתיים? סעו בזהירות!