לפני כמה שבועות חזרתי מהעבודה והחלטתי לעצור במכולת השכונתית שלי, כמו שאני עושה כמעט כל יום. יש משהו מיוחד במקום הזה - הוא קטן, אולי קצת מבולגן, אבל הוא לוקח אותך לסיפור של מקום שמלא בחיים. כשנכנסתי, הייתה שם מרים, בעלת החנות עם החיוך המוכר שלה. תמיד היא יודעת לא רק מה אני צריך לקנות, אלא גם מה קורה בחיים שלי.
היא שאלה אותי אם ראיתי את אבא שלי בתקופה האחרונה. זה נגע לי בלב. האמת היא שלא ממש דיברנו בזמן האחרון ואני זוכר שהיא תמיד אומרת לי: "חשוב לשמור על קשר עם המשפחה". איזה כיף שיש מישהו בעולם שמעניין אותו מה קורה איתך! זה הזכיר לי עד כמה חשובה תחושת הקהילה שלנו.
אני עומד בקופה ומסתכל מסביב - על המדפים המלאים בתוצרת טרייה ובריחות של לחם שנאפה זה עתה. אני מגלה שהמוצרים לא סתם מצרכים בסיסיים; הם חלק מחיינו היומיומיים. כשהילדים מגיעים אחרי בית ספר ורואים את עגלות הסופר ובוחרים בננה או שוקולד, זה מתממש על פני חיוכים והצלחות שמתרקמות סביב שולחן הערב.
התעצבנתי פתאום כשהזכרתי לעצמי את הפעמים שחשבתי לוותר ולהזמין דברים באינטרנט או ללכת לרשת גדולה - אקום אדיר שהיה יוצר בין האנשים שסביבי ובין הכוונה הפשוטה והמוכרת הזו לשוחח ולראות פנים אמיתיות שמשרתות זו את זו ולא קרטון קר בלי נשמה.
אז טיפים? אל תהססו לבקר במקומות כאלה מדי פעם! תנו למרחקים להיסופת פופולריים ותשארו מעוגנים בשרותי היום-יום שלכם עם אנשים שבאמת אכפת להם מכם ועם מוצרים שהם בני אדם בדיוק כמונו.
ביום שבו נכנסתם למכולת השכונתית אתם לא רק יוצאים עם שקיות מלאות - אתם מצטלמים לכל החיים בפרטיות שביחסים האנושיים האלה שנמצאים בכל פינה בעיר שלנו.