לאחרונה חזרתי מפארק שעשועים עם הילדים שלי, והלב שלי עדיין מתמלא בשמחה רק מהמחשבה על היום הזה. כל כך הרבה שנים עברו מאז שהייתי שם בתור ילד, ועכשיו לראות את הילדים שלי רצים, צוחקים ומתלהבים מאותם דברים שאני זוכר מן העבר - זה היה קסום.
כשנכנסנו לפארק, האוויר היה מלא ברעש של צחוק וצעקות שמחה. הכניסה היתה שטופה בצבעים עזים וריחות מתוקים של פופקורן ודונאטס. עברנו ליד רכבת ההרים הראשונה - ומוזר איך ששוב התרגשות בלתי נגמרת עולה בי כשאני רואה אותה. פעם הייתי קופץ על הכיסאות של הרכבת הזאת בלי לחשוב פעמיים. עכשיו אני מוצא את עצמי חושב: "האם זה בטוח?" אבל הילדים מביטים בי בעיניים בוהקות ונועצות לי אצבעות לעבר המתקן באומץ רב לחצו עליי להצטרף אליהם.
יצאתי איתם לדרך הגלישה הזו, ואפשר להגיד שזו הייתה אחת החוויות הכי טובות שחוויתי לאחרונה. הצחקוקים שלהם שיקפו כל פלירטוט של פחד שבטעות עלול לבוא יחד עם הילד הפנימי שבתוכי. הרגע שבו הגענו לשיא והתחלנו לרדת במהירות בחזרה לכדור הארץ היה אחד מהרגעים המרגשים ביותר - כאילו אנחנו עפים יחד מול השמים הכחולים.
לחזור לילדות שלנו כהורים זו זכות עצומה - לגרום לילדים שלנו ליהנות מהדברים הקטנים שאיתם גדלנו ולהכיר להם את התחושות שאנחנו חווינו בעבר. אפשר לומר שזה לא רק פארק שעשועים; זו הזמנה להתחברות מחדש למקומות בלב שלא חשבתי שכבר קיימים שם.
טיפ קטן לסיום: אם אתם הולכים לפארק עם ילדים (או אפילו לבד!), אל תשכחו לקחת אתכם בבוקר משהו טעים כדי לנשנש בפינת ישיבה נוחה בסוף היום או שתייה קרה עבור הלחות הישראלית המעיקה שהיא חלק מחגיגת יולי-אוגוסט שלנו!