לפני כמה שבועות, אחרי חודש קשה עם בעיות במכונית, החלטתי שאני חייב ללכת למוסך. האמת היא שהייתי קצת מפוחד - הרי מוסכים ידועים כשלט שהם גם קצת "רעבים לכסף". אבל החיים פיתחו לי חוויה שציפיתי לה פחות מכל.
הגעתי למוסך קטן בקרבת הבית שלי, כזה שלא צועק מתוך שלט גדול ומבריק, אלא נקרא לו המוסך השכונתי. הפעלת אותו ריח שמזכיר נפט ושמנים והדבר הראשון שתפס אותי היה החיוך הרחב של בעל המוסך - יואב. ככה באמצע יום גשום ובודד הוא הצליח להביא את השמש לחיי.
יואב לא רק תיקן את המכוניות אלא גם ההתרחשות סביבו הייתה מדהימה. בזמן שהוא עבד על הרכב שלי, ישבתי בפינת הקפה שלו ולגם מהאספרסו שנראה כמו אגדה כשהכין אותו במחשבה כל כך הרבה זמן… התחלנו לדבר. אחרי כמה דקות כבר דיברנו על הכל מהכל: המשפחה שלו והמחיר שביקש עבור העבודה (“אל תשכח שבסופו של דבר זה עניין אמיתי”) ועד סיפורי הבריכה לילדים בשישי בערב.
לאחר שעה קלה המכונית היתה מוכנה והמילים האחרונות שלו היו אלו שחזרו לי בראש כל היום: “מכונית זה כמו אנשים - לפעמים צריך לתקן אותה בכדי שהיא תמשיך לרוץ”. המשפט הזה הצליח לייצג אצלי הרבה יותר מכמה אלפי שקלים ששילמתי על הטיפול ברכב; זו הייתה תובנה על החיים עצמם.
אז אם יש לכם היסוסים לגבי מוסכים או טיפול ברכב - לדעתי הכימיה עם המתקנים יכולה להיות משפיעה לא פחות ממידת המקצועיות שלהם. אולי הפעם הבאה שלכם תהיה בהיכרות אישית מרגשת? אל תשכחו לעולם שהיום המתוק שלהפגישות האלו מגיע גם עם שיעור בחיים!