כשהייתי ילד, השמש הייתה חודרת דרך החלון של סדנת הנגרות הקטנה שעבד בה אבא שלי. הריח של העץ היה ממכר, והצליל של המסור כשהיה מתחכך בגזע גרם לי להרגיש כאילו אני שומע מנגינה פרטית רק לי. בכל שבוע הייתי מבלה שעות שם, מתבונן באבא עובד מהבוקר עד הערב, משתף אותי בתשוקתו לאומנות הזו.
יום אחד הוא נתן לי לראשונה לתפוס את כלי העבודה בידיים שלי. פחדתי מכישלון אבל גם רציתי לדעת איך זה מרגיש לייצר משהו בידיים שלי. “תסמוך על עצמך”, הוא אמר במבט מעודד, “כל טעות היא הזדמנות ללמוד.”
ואכן כך היה. התחלתי לבנות מדפים לחדר שלי - זה לא היה מושלם ובטח שלא מקצועי כמו מה שאבא עשה, אבל כל תהליך קיבל חיים משלו כנראה כי שמתי בו את הלב שלי. גיליתי שהמון פעמים דווקא הכישלונות הם אלו שמובילים לתוצאות מיטיבות יותר מאשר אם הייתי נשאר במסגרת הבטוחה והמוכרת.
היום אני כבר נגר בעצמי ומוצא בשעות שאני מבלה בסדנה מקלט רוחני אמיתי. התהליך מלמד אותי לא רק על עבודות עץ אלא גם על עצמי: patience (סבלנות), perseverance (התעקשות) ואפילו קצת humility (ענווה). הבריאה עצמה היא מסלול ארוך; יש ימים שהכל הולך חלק ויש ימים שאני פשוט רוצה לשבור הכל ולברוח.
הטיפ הכי חשוב שאני יכול לתת למישהו שרוצה להתחיל? אל תהסס להתנסות ולהיכשל! תמצא את הייחודיות שלך ותן לעצמך הזדמנות להיות יצירתי ושונה ואל תחשוש לקחת סיכונים. המוצרים שאתה עושה יספרו את הסיפור שלך, ובכך יתרמו לאיכות ולאופי חייך.
אז הפעמים שבהן אתה מסתכל על הפסלים או הרהיטים שאתה בונה ומרגיש גאווה פנימית? אלה רגעים קסומים שלא ניתן להסביר במילים - תחושת הסיפוק שראויה להרגיש כשתוצרי העבודה שלנו פוגשים את העולם החיצוני.