היום הייתי בשוק העירוני, וזה תמיד כמו מסע בזמן עבורי. כל חבילה של ירקות צבעוניים ופרי טרי מביאה איתה סיפור. אני אוהבת להתחיל באותו פינה שבה הדוכן של החקלאי המקומי עומד עם התוצרת שלו - עגבניות אדומות ועזים בכל גוון אפשרי. כשאני רואה את הפנים המוכרות שלו, אני לא יכולה להתאפק ומסננת "היי! מה חדש השבוע?".
לרוב הוא מחייך ומספר לי על הקיץ שהיה או על הגשמים שהצילו לו את העונה. אין כמו לשמוע ממישהו שעובד באדמה ומכין אוכל שעדיין נושם את האוויר הטרי של השדה.
אז היום דרכו איכשהו הביא אותי לעבר אחד הדוכנים הפופולריים ביותר בשוק - דוכן הפול הירוק והחריף. את הריח פשוט אי אפשר לפספס. כשהמלצרית משרתת אותי בצלחת מלאה בפול המעוך, שמעליו טחינה ודחף של פלפל חריף, אני מתמלאת בזיכרונות מהבית. זה מזכיר לי ימים שישבתי ליד שולחן השבת, אמא שלי מכינה פול מאפה בתבלינים שלה ואני מסתכלת עליה בעיניים משתאות.
ידעתי שאני רוצה לנסות להכין אוכל כזה בעצמי בבית, אז החלטתי לשאול אותה איך עושים את זה. אחרי כמה דקות שיחה וטעימות קטנות תוך כדי שהיא מסבירה לי על תהליך ההכנה - התרגשות שוטפת אותי וכפולה אפילו יותר כשאני יוצאת משם עם מתכון ביד וגם לב עם רצון חד לעשות טוב למי שסביבי.
טיפ קטן ששמעתי במהלך המסע שלי: תעזבו רגע את המתכונים המורכבים ותתחברו למה שהלב אומר לכם לגבי הטעמים שאתם אוהבים - פשוט שילובים יהיו בדרך כלל הכי כנים ואמיתיים שאפשר לקלות במטבח.
אין דבר יותר מיוחד מאוכל שעושה לנו חיבור אישי; כשאנחנו מוסיפים לכל מנה קצת מהנשמה שלנו וצבעים מעולם התחושות שלנו - אנחנו מקבלים משהו שמתעלה מעל לכל צלחת עסוקה במסעדה יקרה.
אם עוד לא ביקרתם בשוק האוכל הקרוב אליכם - נסו לקחת שעה לעצמכם ולהקשיב לסיפורים שמאחורי כל דוכן ושיטוט בטעמים ובמרקמים השונים שהם מציעים. יכול להיות שתמצאו שם השראה חדשה ולא רק לנפשם של אחרים אלא גם לזו שלכם.
