אתמול, אחרי כמה שבועות של עבודה קשה ולחוצים, החלטתי לפנק את עצמי בביקור במאפייה הוותיקה שפועלת ליד הבית שלי. אני לא יכולה להסביר מה יש למקום הזה - מדובר במאפייה קטנה, פשוטה אך מלאה באופי. ברגע שפתחת את הדלת, ריח הלחם הטרי מתערבב עם ניחוחות השוקולד והקינוחים ואפילו היום המומלץ ביומן נדמה לי בהיר יותר.
כשהתקרבתי לדלפק, העיניים שלי התמקדו בלחמים שמונחים שם: לחם מחמצת פריך ומוזהב, בגט ארוך שאך זה יצא מהתנור ולחמניות קיץ מלאות בזרעונים. בחרתי בלחם מחמצת וחתיכה מסתם עוגית שדיברה אל ליבי - נראתה כמו אחד מאותן עוגיות שהייתי מכינה עם סבתא בשבתות חורף גשומות.
כשהגעתי הביתה ופשוט ישבתי לבד על השולחן עם כוס תה ועיסקת הטעמים הקטנה שלי, הרגשתי כאילו כל העולם נעצר לרגע. בעודי חותכת פרוסה מהלחם ולטובעת אותו בשימוש הנכון של חמאה (כן, מן אוצר כזה), פתאום צצות לי המחשבות על אותם רגעים פשוטים בחיים - איך אוכל לשמור עליהם? מאיפה מגיעים כל אותם זיכרונות עתיקים?
הרבה פעמים אנחנו שוכחים להעריך את הדברים הכי בסיסיים סביבנו. כשאני מתיישבת לאכול או להכין אוכל ביתי - גם אם מדובר בפשטידה נסבלת לסוף השבוע או בסלט קליל באמצע יום עבודה - אני מנסה לשים לב לריחות שנפלטים מהמזון והאנרגיה שאני משקיעה בכל פרט.
אז הנה טיפ קטן: אם אתם רוצים לחזור למרכז ולהרגיש חיים ממש בתוך המטבח שלכם - עצרו לכמה שניות לפני שאתם מתחילים לבשל או לאפות. תנו לעצמכם להתענג רגע על כל חומר גלם שאתם משתמשים בו; תחושה פיזית אמיתית שתמלא אתכם באנרגיה חיובית ותזכיר לכם כי החיים הם ברצינות במסלול של קסם יומיומי וכיצד מאפה מדוד יכול להיות הזמנה לנוסטלגיה וחיבור ללא תנאים למשפחה ולאנשים שבאו לפני כן.
אז בפעם הבאה שאתם עוצרים במאפייה המקומית שלכם או מכינים משהו בבית - הסתכלו סביבכם ואל תפספסו את הפרטים הקטנים. הם אלו שעושים את ההבדל בין יום רגיל ליום יוצא דופן.