לפני כמה חודשים, כאשר מצאתי את עצמי מתמודד עם תחושת עייפות ושגרה מדכאת, החלטתי להירשם לסדנת יצירה. לא ידעתי למה לצפות, אבל אז הייתי כל כך זקוק לשינוי. עם הרבה חששות וחוסר בטחון, הגעתי למקום - חלל פתוח ומואר באור יום. אנשים שונים מכל הגילאים חיכו שם, חסרי סבלנות וגלויי לב.
מהרגע הראשון שנכנסנו לחדר, הרגשתי שיש כאן משהו מיוחד. המנחה הייתה אישה חמה ואוהבת ששיתפה אותנו בסיפורים מהחיים שלה. היא דיברה על האומץ ליצור מהנשמה ומהלב ולא להתבייש להביא את עצמך לידי ביטוי - וכבר מתחילת הסדנה הבנתי שאני לא לבד בתחושות שלי.
באותו היום יצרנו זוגות של עבודות יד שקשורות לנפש שלנו: תמונות מפוסלות באצבעותינו מתוך כאבים ותקוות ועלונים צבעוניים שהכנו מחומרים ממוחזרים כדי לסמל התחדשות וניקיון פנימי. תהליך זה אפשר לנו לחלוק רגעים אישיים ופתוחים ולהרגיש שאנחנו חלק מקהילה קטנה ותומכת.
בסיום הסדנה השארנו בסביבה חדר מלא ביצירותינו ובעיקר בזכרונות ובתחושות חדשות שלא הכרנו עד כה. למדתי על כוחה של יצירה משחררת וגם על החשיבות שבמגע אנושי אמיתי - איך לעיתים רק קהל קטן של מזכיר-זרים יכול להגביר כוח ולעזור לנו למצוא שוב את עצמנו.
אם אני יכול לחלוק טיפ אחד מתוך החוויה הזו הוא לקחת סיכון לפעמים ולנסות דברים חדשים - לטפח את היצירתיות שלכם והרגישות שלכם לעניינים ולאנשים סביבכם זה בעצם מה שעושה אותנו בני אדם. אל תפחדו להוציא מעצמכם צדדים שלא תמיד נראים לכם ולכן ישמחו אפילו אנשים אחרים בשעתם הקשה או כשמחפשים השראה.
אז הנה ההמלצה: אם אתם מרגישים שאתם בכתיבה אחת כביכול במעגל החיים שלכם… פשפשו אחר סדנא שתמשוך את ליבכם! תוכלו פשוט להפסיק לרוץ ולהתחיל ליצור - ובהחלט עשויים לגלות עולמות חדשים בתוככם.