אתמול, כשהגעתי למכולת הקטנה בשכונה, חיכתה לי הפתעה. אני יודע שהרבה אנשים מתכוונים לסופרמרקט הגדול עם המדפים המלאים ואווירה של חפיף, אבל לפעמים, דווקא המכולת הקטנה מציעה קסם אחר.
כשנכנסתי פנימה, עדי היתה שם מאחורי הדלפק. היא תמיד מחייכת ויודעת בדיוק איזה לחם אני אוהב - את זה שצמוד לו גבינת פטה רכה. היום היא עוד הוסיפה: “יש לנו גם זיתים ביתיים חדשים משבוע שעבר!”. מעולם לא הבנתי עד כמה זיתים יכולים להיות טעימים עד שטעמתי את אלה שלה.
בזמן ששוחחנו על מתכוני סלטים לשישי בערב, נזכרתי בילדות שלי - איך אמא הייתה לוקחת אותי למכולת שלנו והייתי בוחר קרקרים צבעוניים או קופסה של ממתקי גומי. יש משהו בלתי נתפס בחיבור הזה בין העבר להווה; פעם הכל היה כל כך פשוט. עכשיו אני מסתכל על הדברים אחרת - יש ערך בדברים הקטנים ביותר.
וכשחשבנו שאני יוצא לכיוון הקופה, הבחנתי בבחור צעיר עומד ליד מדף התבלינים ומסתכל בעיון על כיסאות מתקפלים! ברקע שמענו את צלילי הדר פריזאי שמתנגנים מכמה דלתות ממני. מיד הצעתי לו לבקש טיפים לסלט מנצח מעדי והוא הסכים בהתלהבות.
כך גלגלנו ביחד רעיונות וסיפורים ותובנות אישיות החשובות לעבור רגע כזה עם אנשים באותו המקום שהקשר ביניהם נוגע לליבם בצורה שנוגעת יותר מהמחירים הזולים או המבצעים.
לכן הטיפ שלי אליכם הוא לפעמים לבחור במקומות הפשוטים האלה - רק כדי להרגיש ולהתחבר מחדש לצבע האמיתי של החיים שלנו וגם לדברים הקטנים שאין להם תחליף בשום מקום אחר.