שנים רבות חיפשתי את המקום שלי בצבעים, בבריסטולים ובקנבסים. אני זוכר את הפעם הראשונה שבה לקחתי מכחול ביד ולא ידעתי אם להתנסות או פשוט לוותר. אותה ההיסוס שיתקה אותי, אבל עם הזמן הבנתי שזה חלק בלתי נפרד מהתהליך.
אז איך הגעתי ליצירה? לפני כמה שנים, כשעברנו דירה וטלטלינו עצמי בין קופסאות וצרות של החיים היומיומיים, מצאתי פינה שקטה באחד החדרים - שטח קטן שלא יודע שמו, שהוא בעצם העולם שלי. שם הכנתי לי סטודיו קטן והתחלתי לצייר. התחלתי בכמה קווים ופשוט נתתי לדמיון לרוץ לפניי.
והנה התובנה שהניחה לי: אמנות היא באמת לא רק לגבי התוצאה הסופית. היא על כל רגע שבו אנחנו מתמסרים לתהליך עצמו - אל הגוונים השונים שעל הקנבס וכיצד הם משקפים את התחושות שלנו ברגע הזה. כמה פעמים קרה שאפילו כשהציור לא יצא כמו שרציתי, תחושת השחרור הייתה הרבה יותר משמעותית מהתמונה עצמה? בעבודה על כל ציור הפכנו לסוג של חוקרים בחיינו הפרטיים.
אם יש טיפ שאני רוצה לשתף מנסיוני האישי - לא לפחד לטעות! תנסו דברים חדשים במדיום שלכם; צבעים שאתם חושבים שאין להם מקום ביצירה שלכם, טכניקות שמעולם לא ניסיתם ותמונות שיכולות להסתיר בתוכן עולמות שממתינים לכם לגלות. תוכלו להיות מופתעים עד כמה זה יכול לשנות את הדרך שבה אתם מסתכלים על עצמכם ועל העולם סביבכם.
אני זוכר את הציור הראשון שבו רבתה עם עצמי - טיפות צבע שהתפזרו בלי שום סדר וכל אחת מהם סיפרה סיפור אחר ששייך רק לי. כאשר הצגתי אותו לידידים אמרו "זה נראה כמו כאוס". במשך כמה ימים חשבתי אולי כדאי לשפץ ולשנות משהו בו כדי שהצוויג יראה מסודר יותר... אבל אז גיליתי עליו צדדים שלא ראיתי קודם - הוא היה כאוס יפהפה שהיה משתקף בתוכי וזה בדיוק מה שצריך שכל אחד מאיתנו יעשה.
לא משנה באיזה גיל או שלב חיים אתם נמצאים - זכרו שהעיקר הוא למסור למילים או לצבעים את מה שיש בלב שלכם ולהתענג על הרגע שבו זה קורה. בשגרות המטלות המתישות של החיים חייב להיות מקום גם לעצמכם באמצעות האמנות שתיתן לכם כוח ואולי גם תשאיר צלקות יפות שנוכל להעביר הלאה לדורות הבאים.