לפני כמה שנים, אני זוכרת את היום שבו החלטתי לעשות קעקוע ראשון. זה היה של ציפור קטנה שעפה מעל גלי הים - סימן לחופש ולרוח החופשית שבליבי. במשך חודשים חיפשתי השראה ודיברתי עם אנשים שונים על המשמעות של הקעקועים בעבורם. תמיד הייתה לי משיכה עזה לאומנות הזו; העור שלנו הוא כמו בד, ואפשר להוסיף לו שכבות של משמעות וסיפור.
כשישבתי באותו סטודיו קטן ומיוחד עם המוזיקה הרכה ברקע וריח טחינה שיצא מהמטבח הסמוך, הייתי מתוחה אבל גם מרוגשת. הייתי מוקפת באנשים שמבינים שאני כאן כדי לבטא חלק ממני שלא תמיד הסתדר במילים. התהליך עצמו היה כאב חד אך נסבל; כל דקירה עם המחט גרמה לי לחשוב על הדרך שבה אני רואה את עצמי, על המסע שלי עד כה ועל כל מה עוד מחכה לי.
לאחר שהקעקוע הסתיים והסתכלתי עליו לראשונה במראה, הרגשתי כמו אם חדשה שמביטה בתינוק שלה. זה משהו שילווה אותי לאורך השנים ויזכיר לי לשמור על האמת שלי ולהתמודד עם הפחדים שלי. אבל במהלך הזמן הבנתי שלא הכול יפה ובעל משמעות בכדאי לייצג אותנו בכך שאנו עושים קעקועים או פירסינגים.
הגעתי בעצמי למצב שבו השאלה "למה עשיתי את זה?" הופיעה בראשי כשעמדתי מול חברים והרגשתי צורך להסביר להם את הבחירות שלי. זו הזדמנות נהדרת להבין לעומק מהם הדברים שאנחנו בוחרים להנחיל לעצמנו בניגוד לכך ששוכחים לפעמים שזה בסך הכל גוף שלנו ואין חייבות להציג מציאות מסוימת מעבר למה שיש לנו בתוך הלב.
אז הנה טיפ קטן ממני לכל מי שחושב לעשות קעקוע או פירסינג: אל תלכו לפי טרנדים! יצירתיות אמיתית צריכה לבוא מבפנים ולא רק מתוך רצון לרצות אחרים. תחשבו טוב על המשמעות שבטבעת אתם הולכים לקשט את עצמכם איתה ומה היא תהיה עבורכם בעוד שנים רבות - כזה דבר נשאר לנצח!
באופן כללי חשוב לדעת שגם כשיש רגעים של ספקות ותהיות (כי כן, זה יקרה), לדברים האלה יש פוטנציאל להיות חלק מהמסלול שלכם לחיים מלאים בצבע ודינאמיקה שאין כמוה בעולם הזה!