כשהגעתי לגיל 18, כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה החופש שניתן לי כשאוכל לעלות על ההגה ולטפח את החלום שלי להיות נהגת עצמאית. זהו רגע שמלווה בכל כך הרבה תחושות - התרגשות, חשש אבל גם ציפייה. זכרונות ראשונים מלימודי הנהיגה יישארו איתי לנצח.
את שיעור הנהיגה הראשון שלי אני זוכרת היטב. המורה, אדם עם ניסיון חיים עשיר שלא היסס לשתף אותי בסיפורים שלו עד שהגענו למגרש - בדיוק כמו שאבא שלי עשה כשהיה צעיר בפניי. בהתחלה הייתי נבוכה כמו ילדה קטנה חדשה בגן; התנאים היו חדשים וההגה הרגיש כבד מידיים לא מוכרות.
לאחר כמה דקות של nervosity וגבר הפחד מתגבר ככל ששמעתי את המורה אומר "עכשיו תסעי". לקח לי זמן להתרגל למהירות שבה הכל קורה - סיבובים, רמזורים ותמרורים שעפים ליד העיניים שלך בלי רחמים. אבל היה משהו באוויר - אולי זה הדיווי של האנשים מחוץ לחלון או הצלילים של העיר - שגרם לי להבין שזה המקום שבו אני רוצה להיות.
השיעורים הלכו והתרקמו לכדי חוויות מרגשות יותר ויותר. מקרים קטנים שהשתרשו בזיכרוני, כמו הניסיון האומלל לחנות בפעמיים בלבד (אנשים שעברו ברחוב הסתכלו בעין עקומה) או ההתמודדות מול בחור שרצה לדרוס אותי בדרך לצומת (נכון לעכשיו הוא רק פעל בשקט מכיוון ההפוך).
מה שאני רוצה לומר מכל החוויות הללו הוא שהלמידה הזו היא הרבה מעבר רק לשליטה ברכב; היא מסע פנימי של ביטחון עצמי ומודעות עצמית. למדתי לזהות פחדים ולאט לאט להפוך אותם לאומץ וליכולת להתמודד עם מצבים מלחיצים. ובעיקר הבנתי שאין דבר כזה טעות בלתי נסלחת על הכביש - יש מצבים פשוטים שלא יכולנו לשלוט בהם.
אז טיפ ממני לכל מי שמתחיל ללמוד נהיגה: אל תהסס ליצור קשר אמיתי עם המורה שלך ולהיות פתוח לתהליך - זה מה שיהפוך את השיעורים האלה זמניים לדבר מעצים ומיוחד באמת! אל תשכחו ליהנות מהדרך ולא רק מהמטרה הסופית - נסיעה טובה יכולה להתחיל בסיבוב קטן בין הקירות בבית הספר לנהיגה שלהן ולהוביל להרפתקאות אינסופיות בעתיד!
בהצלחה בדרכים! 🚗💨