בשבת האחרונה, כמו בכל שבת, לקחתי את הרשימה המוכרת וניגשתי למכולת השכונתית שלנו. כשאני חושב על זה, אני מבין שהמקום הזה הוא הרבה יותר מסתם חנות - הוא סוג של מרכז קהילתי קטן שבו החיים מתרחשים.
כשנכנסתי פנימה, ריח הלחם הטרי עטף אותי בחיבוק נעים. יצא לי לקפוץ ככה ל"אמא" של המכולת, מרים. היא תמיד עם חיוך על הפנים ודאגה לביטחון של כולם. "שלום יקירי! מה נשמע?" היא שאלה והתחילה לספור בעבודתה את כל האורז ואפונה משומרת שעליהם חתמתה קודם לכן.
שלפתי את הרישום בערך התשיעי שלו ובדיוק אז המתינה לי בחורה זקנה עם עגלה מלאה בקניות. "אתה לא תאמין", היא אמרה לי בטריקת הלב שלה, "וסלי יצרנו קשר עם הילדים רק בזכות הקניות כאן ברשת הזו!" יש משהו כה פשוט ולכן כה מדויק באותו משפט שלה: דברים קטנים יכולים לשנות אותנו מפנים ולטפח קשרים חברתיים ומרגשים בין אנשים שונים.
ממש לפני שסיימתי לבחור גבינות שמעולם לא ניסיתי בעבר (ובכן אולי זה הזמן להיות אמיץ), פגשתי חבר טוב שלי שעוד לא ראיתי זמן רב. הגענו לשיחה קצרה לחלוטין אבל מלאת משמעות - שתינו יחד כוס קפה וזה היה מספיק כדי לחזור לכל אותם זיכרונות מהעבר ולהמשיך לתכנן כיצד נמשיך להתראות גם בשבועות הקרובים.
אז אם יש לכם אפשרות לגשת למכולת השכונתית שלכם ולגלות שם אנשים שחיים סביבכם ביום-יום: אל תהססו לעשות זאת! חיבור אנושי ולדעת שמישהו דואג לך יכול לעשות שינוי גדול בהרבה מעבר למה שאת/אתה חושבים.
והטיפ שלי? בבוקר כשאתם אוחזים בכוס הקפה או התה שלכם - אל תשכחו לעבור במכולת בדרך לעבודה או לבית הספר; האנשים שם הם חלק מהקהילה שאתם חיים בה ואולי אפילו אחד מהם יכול להיות האדם שיהיה איתכם שנים רבות קדימה.