לפני כמה חודשים, כשישבתי על המרפסת שלי והביטה בבתים הגבוהים שסובבים אותי, הרגשתי סוג של געגוע. געגוע לאדמה, לירוק ולחיים שמשתוללים במקומות שמתחת לפני השטח. ואז החלטתי שאני רוצה לשנות משהו קטן בחיי - להתחיל לגנן.
בהתחלה הכל היה מאתגר. לא ידעתי מה לעשות ואיזה צמחים לבחור. ניסיתי לשתול עשבי תיבול פשוטים כמו רוזמרין ובזיליקום - חשבתי שיהיה נחמד להכין סלט עם דברים שגידלתי בעצמי. יום אחד, כשהכנסתי אצבע באדמה כדי לבדוק אם היא לחה מספיק, נהניתי מאוד מהתחושה הזו; הידיים שלי התמכרו לתהליך.
אבל האמת היא שהיו גם רגעים מתסכלים. הייתי עוקבת אחרי כל צמח ואילו מהם ההשתרשות קיבל הרבה יותר מקום בליבי מאלה שלא שרדו בצל של הבלטון העירוני שנע בין הצל לבין קרני השמש שהצליחו לחלחל בין הבניינים.
עם הזמן גיליתי שהתהליך הזה הוא הרבה יותר מסתם חקלאות; זה חיבור אסלי למעגל הטבעי החיים ונשימה מחודשת לעולם המורכב שבו אנחנו חיים ועוברים בו כל כך מהר. החשיבה הזאת פתחה לי שער לרגעים קטנים: לראות פרח פתוח או להריח את הריח של בזיליקום טרי הגיע גם עם תובנה פנימית - שאנחנו חלק מקהילה גדולה ונפלאה שיש לה כוח להשפיע על הסביבה שלנו.
אז הנה טיפ פשוט ומועיל: אם אתם רוצים להתחיל בגינה עירונית שלכם, התחל טיפה מטופשת אבל מהממת - שימו כמה עציצים ליד החלון או במרפסת שלכם! ואל תשכחו להתנסות: שמרו על כיף ולא ביישנות מול הטבע ותנו לצמחים לדבר איתכם בדרכם שלהם.
אחרי חודשים בהם התעסקתי בגינה העירונית שלי אני מרגישה מחוברת לעיר שאני גרה בה בצורה חדשה וסוחפת בתוך הקצב שלה. עכשיו אני יודעת שגם בעיר הגדולה אפשר למצוא פינות ירוקות ולהרגיש את החיות שבאו ממקום אחר - חתיכת אדמה שעכשיו שייכת לי רק בגלל ההתעקשות שאחזתי בה.
ומה הפלא? העולם הלא צפוי הזה מלא בדברים טובים שהיה קשה להאמין שהם שם עד שזה באמת קרה לי!