לפני כמה חודשים מצאתי את עצמי יושב בבית קפה קטן בתל אביב, מוקף בפסלים של אנשים שהיו עסוקים בשיחות על אפליקציות חדשות ובקוד. זה היה יום חורפי וגשום, וריח הקפה התערבב עם התחושה של גשמי האביב שעמדו בפתח. באותו הרגע נזכרתי כיצד ההתחלה שלי בתחום הזה הייתה מלאה בחששות, בחירות לא פשוטות ולפעמים גם אכזבות.
בימים הראשונים שלי בעבודה בחברת תוכנה קטנה, אני זוכר את הפחד שתקף אותי כשנדרש ממני להציג פרויקט בפני הצוות. זו הייתה ההזדמנות להראות לכולם מה אני מסוגל לעשות, אבל בליבי חשבתי: "מה אם הם לא יבינו? מה אם זה לא יהיה מספיק טוב?" אחרי שעות רבות של עבודה מאומצת על היישום ולעיתים אפילו ימים בלי לשון, השקעתי את כל כולי במצגת הזו.
ואכן הגיע היום המיוחל. עמדתי מול המסך עם לב פועם וציפייה רבה. בזמן שהתוצגויות עברו אחת אחרי השנייה, הבנתי שבעצם מדובר במשהו הרבה יותר משמעותי מכמה שקפים טכניים - זו הייתה הזדמנות להתחבר למישהו מעבר לגבולות המילים והמספרים. ברגע שראיתי חיוך מתפשט על פניו של אחד מחברי הצוות דמיינתי איך השקעה כה רגשית יכולה לעצב את התרבות הארגונית שלנו.
ולכך אני מגיע לתובנה החשובה ביותר שלי במהלך השנים האלה: בעבודת תוכנה כמו בכל תחום אחר - האנושיות שלנו היא הכוח שמניע אותנו קדימה. הרי בסוף אנחנו לא רק כותבים קוד; אנחנו יוצרים פתרונות שיש להם חיים משלהם ומעסיקים אנשים אמיתיים עם רגשות ואינטרסים.
אם אתם עובדים בתחום או חושבים להצטרף אליו, אל תשכחו לתת מקום לרגשות שלכם ולא רק להשקפות מקצועיות. דברו על העובדות ועל הצלחות ואפילו על הכישלונות שלכם בדרך להרפתקה האישית הזו כי כולם כאן כדי ללמוד ולהשתפר יחד.
אז בין אם אתם מתכנתים מנוסים או בתחילת הדרך שלכם - זכרו לחפש אחר החיבור האנושי בתוך הקוד שאתם כותבים והאהבה לפרטים הקטנים שבמהלך העבודה היומיומית תהלבן כל סיטואציה בכיף ובחיים חדשים!