שבוע שעבר, באחת מאותן שבתות חורפיות שבהן השמש מתקשה להאיר את היום, מצאתי את עצמי מטייל בעיירה הקטנה שלנו. אני תמיד אוהב לטפח תחביבים שונים, וחנות האמנות המקומית, שהייתה סגורה למעלה משנה, סוף סוף נפתחה מחדש. כאשר נכנסתי לחנות אמנות ואורח חיים, הרגשתי כאילו פסעתי לתוך עולם אחר. על הקירות היו תלויות יצירות צבעוניות של אמנים מקומיים, כל אחת מהם סיפרה סיפור ייחודי. מה שהריגש אותי במיוחד היה כשפתחתי קופסה עם חומרי צבע, וזיכרון ילדות יקר צף על פני השטח - איך ישבתי במרפסת של סבי וצבעתי בדמיון מראות חדשים בצבעים שלא ראיתי מעולם. חנות האמנות הייתה מלאה גם בקרמים ריחניים ופסלים מסודרים, שכל אחד מהם כבשו לי את הלב. התיישבתי בכיסא עתיק מהתקופה של הסבים שלי ודיברתי עם בעלת החנות, אישה חכמה בשם מימי. היא הסבירה לי על האמנות ככלי לריפוי פנימי, ואיך כל ציור יכול להיות דרך לבטא רגשות. מימי הציעה לי להשתתף בסדנת ציור שהיא מארגנת, והחלטתי ליהנות מההזדמנות. הטיפ שלי אליכם: אם יש לכם חלום או תשוקה ששכחתם, קחו פסק זמן והשקיעו בעצמכם! בין אם זה ציור, כתיבה או נגינה, אתם יכולים להתחיל לחוות מחדש את מהותכם. האמנות לא רק מגשרת בין בני אדם, אלא גם מאפשרת לנו לגלות צדדים חדשים בעצמנו בתוך השגרה היומיומית. אז למה אתם מחכים? אתם לא לבד במסע הזה!
