שבוע שעבר, באחת מאותן שבתות חורפיות שבהן השמש מתחשלת בניסיון להאיר את היום אך העננים מקבלים את הפנייה בכבוד - מצאתי את עצמי מטייל בעיירה הקטנה שלנו. אני תמיד אוהבת לטפח תחביבים שונים, וחנות האמנות המקומית, שהייתה סגורה למעלה משנה, סוף סוף נפתחה מחדש.
נכנסתי לחנות והרגשתי כאילו פסעתי לתוך עולם אחר. על הקירות היו תלויות יצירות צבעוניות של אמנים מקומיים, כל אחת סיפרה סיפור משלה. אבל מה שיותר ריגש אותי היה כשפתחתי קופסה קטנה עם חומרי צבע - ישר הוסט אליי זיכרון ילדות שאני כל כך אוהבת: איך ישבתי במרפסת בבית של הסבא שלי וצבעתי בדמיון מראות חדשים בצבעים שלא ראיתי מעולם.
מצאתי שם גם קרמים ריחניים ופסלים מסודרים בהתאמה מושלמת זה לזה - כולם כבשו לי את הלב. התיישבתי רגע בכיסא עתיק שהיה מהתקופה של הסבים והתחלתי לדבר עם בעלת החנות, אישה חכמה וחרוצה בשם מימי. היא דיברה על האמנות כעל כלי לריפוי פנימי ואיך כל ציור יכול להיות דרך לבטא רגשות שאנחנו לא מצליחים לומר במילים.
מימי הציעה לי להשתתף בסדנת ציור שהיא מארגת בשבוע הבא, משהו בתוכה פשוט ריגש אותי מאוד. החלטתי ליהנות ולא לחשוב יותר מדי מה אנשים יחשבו אם אחזור לציור בגיל הזה - הרי זו דרך לבטא ולשתף חלק ממני שחשבתי שנעלם ולא יחזור.
אז הטיפ שלי אליכם הוא כזה: אם יש לך חלום או תשוקה שקצת שכחת כי החיים עמוסים בכל הדברים החשובים לכאורה - קח פסק זמן והשקיע בעצמך! בין אם זה לרשום ביומן, לצייר או אפילו לנגן על גיטרה ישנה שעדיין טמונה בארון - אפשר להתחיל ולהרגיש שוב חי ונוגע במהות שלך.
האמנות לא רק מגשרת בין בני אדם אלא גם מאפשרת לנו לגלות צדדים חדשים בנו בתוך השגרה היומיומית המחזיקה אותנו בחוזקה. אז למה אתם מחכים? אתם לא לבד במסע הזה!