לפני כמה חודשים, הבן שלי, מאור, בן התשע, הגיע אליי עם עיניים מבריקות. “אמא,” הוא אמר בהתלהבות שהדביקה אותי מיד, “אני רוצה לאמץ כלב! אני מבטיח לטפל בו ואני אשחק איתו כל יום!” באותו רגע ידעתי שאני עומדת בפני מסע חדש ומרגש.
לא היה רגע להתמהמה. לקחתי את מאור לגן החיות הקרוב כדי לראות איזה סוג של כלבים יש ואילו מהם יתחבר אליו יותר. כשהגענו לחנות לחיות בית, הוקסמנו מהמגוון שמולם עמדנו: גורים קטנים שקפצו לכל הכיוונים וחתולים מתפתלים בשמש. אבל אז זה קרה - מאור ראה גור קוקר ספניאל עם פרווה מדובללת ועיניים שמיועדות רק לו.
חזרנו הביתה עם הכלב החדש שלנו, שסיפרנו לו על השם שלו - זואי. אחרי ימים של משחקים ורגעים מתוקים בין אמצע המשחקים בסלון למשימות בית הספר, הבנתי שזה הרבה יותר מעוד חיית מחמד; זו הפכה להיות חברה אמתית למאור ולכולנו.
שבועות לאחר מכן היה לי חשוב להעביר לילד לקחים מהחוויה הזו: טיפול בחיים אחרים הוא לא משימה פשוטה והוא דורש אחריות אהבה והקשבה. ואני אומרת לכם - הבריאות והשמחה בעיניו של מאור בכל פעם שהוא פוגש את זואי מזכירה לי כמה אנחנו תלויים אחד בשני במערכת יחסים זו שנרקמה ביניהם.
אם אתם שוקלים לאמץ חיית מחמד או שיש לכם כבר אחת בבית, אני ממליצה בחום להקדיש זמן לשוחח עם הילדים על החשיבות שבזה ולעזור להם להבין מה זה אומר לקחת אחריות על יצור חי. היו בטוחים שיהיה פה מקום לדאגה ולשמחה כאחד.
זו הייתה ההתחלה שלנו בהרפתקה המופלאה הזאת של חיים משותפים עם בעל חיים. לזואי יש מקום מיוחד בליבנו ואנחנו כולנו לומדים יחד איך להיות משפחה טובה יותר בזכות האוצר הקטן הזה שהבאנו הביתה.