בשבועות האחרונים החלטתי לנסות את כוחי בציור. זה התחיל אחרי תקופה לא פשוטה, שבה הרגשתי שחסרה לי הבעה יצירתית בחיי. אני זוכר את אותו יום, ישבתי בבית קפה קטן בשכונה, עם כוס קפה חמה ביד והרעש של העולם מסביבי. פתאום, שיח לילי משולחן סמוך תפס את תשומת ליבי - קבוצת ילדים שציירה על קירות השיש בצבעי מים. הם צחקו, שרו והיו מאושרים פשוט להיות שם וליצור. זה הזכיר לי כמה אני מתגעגע לרגעים פשוטים שבהם היצירה היא משחק ולא משימה. לקחתי מחברת ריקה ומכחול ישן, והתחלתי לצייר מהלב. לא ניסיתי לשעתק נוף או דמויות מורכבות, אלא פשוט צבעים שנפלו זה על זה, כתמי אושר שרוקדים על הדף הלבן. התהליך היה הרבה יותר חשוב מהתוצאה. כל צבע שפיזרתי גרם לי להרגיש חופשי ולגלות מחדש את עצמי. אני משתף את זה כי לפעמים צריך להזכיר לעצמנו להתחבר לדברים הקטנים שעושים אותנו מאושרים, גם אם נדמה לנו שעברנו את זה בגיל צעיר. טיפ קטן: אל תפחדו לקחת מברשת וליצור, בין אם בקווים גסים או בפרטים מדוקדקים. בהצלחה לכל מי שמעז ליצור!
