אתמול יצאתי עם הילדים לפארק השעשועים האהוב עלינו. כבר כשהגענו לשערי הפארק, פגשתי את האנרגיה המיוחדת שעטפה אותי - הריח של פופקורן טרי, הצלילים של הצחוק הקבוצתי ואפילו גלגלי העיניים המתפלאות מהמתקן הראשון שרואים כשנכנסים פנימה. אין ספק, יש משהו קסום במקומות כאלה.
ילדיי רצו ישר לרכבת ההרים, ואני התלבטתי אם להכנס איתם או לא. זיכרונות ילדות שטפו אותי - איך פחדתי לפני כל נסיעה ברכבת כזו ושאלות מהעבר התמקדו בי: איך זה יכול להיות שאני היום הורה? אבל אז החלטתי לקחת את הסיכון ולהצטרף אליהם.
הרכבת צרחה וסחררה אותנו למעלה ולמטה, ובמהלך הנסיעה נראה היה כאילו כל הדאגות שלי נעלמות. כשהתיישבנו בכיסאות והמאמן התחיל לזוז, אני זוכרת את הלב שלי דופק מפחד ורגש בשעה אחת. הילדים צעקו בהתרגשות ומסתבר שגם אני גיליתי מחדש את הילד שלא פעם חיכתה לו החוויה הזו.
בסוף הנסיעה ירדנו מתוסכלים כמו לאחר טיסה מענגת ועם הרבה חיוכים על הפנים. צחקנו יחד ואז הבנתי דבר חשוב: לפעמים צריך לתת לעצמך להרגיש שוב צעיר ופגיע כדי לחיות באמת את החיים. גם אם זה אומר לעלות על רכבת הרים ולא לחשוב יותר מדי.
טיפ קטן ממני - אל תהססו לצלול לתוך החוויות שאתם חושבים שאולי “עבר זמנן”. תאפשרו לעצמכם לחוות מחדש רגעים שאנחנו לפעמים שוכחים מהם במהלך היומיום העמוס שלנו.
אז בפעם הבאה שאתם מחליטים לבקר בפארק שעשועים, תזכרו שהחוויה היא לא רק עבור הילדים שלכם אלא גם עבורכם! אתם אף פעם לא יודעים איזה קסם מחכה לכם שם בחוץ.