לפני כמה שנים, מצאתי את עצמי בנקודת מפנה. עזבתי עבודה שלא אהבתי, בלי שמץ של מושג מה אני רוצה לעשות בחיי. חבר טוב הציע לי לבדוק מוסד להכשרה מקצועית שהוא שמע עליו - "שווה לנסות", הוא אמר. בשלב הזה, הייתי מוכנה לנסות הכל.
נכנסתי למקום הזה עם ציפיות מעורבות - מצד אחד מתרגשת מהמחשבה להתחיל משהו חדש, ומצד שני מפחדת מכישלון. הלימודים עסקו במקצוע שטיול לך טפח לי על הפנים: ניהול פרויקטים. לא ישנתי בלילה לפני השיעורים הראשונים שכן התעורר בי פחד ממעמדי החדש כאילו שאני זרה בהמון.
אבל ככל שעבר הזמן והתחלתי להכיר את המורים והסטודנטים האחרים, גיליתי עולם חדש. פתאום נהייתה לי משפחה שנייה - כולם כאן היו עם חוויות שונות שכולן התחברו לנושא המרכזי: כל אחד מאיתנו חיפש כיוון חדש.
במהלך הלימודים דיברנו לא פעם על חשיבות של הכישלון בדרך להצלחה. אחת הפרשות הכי משמעותיות הייתה כאשר אחד המרצים ביקש מכולם לשתף רגע מכונן שבו נכשלנו במשהו חשוב לנו ודיברתי על בעיית המינוס בבנק אחרי סיום לימודי תיכון שלי. במקום לבייש אותי או לזלזל בהפקות האישיות שלי, קיבלתי תמיכה מלאה ובלי מסננת.
טיפ קטן ששמעתי שם ונחרת בי היה פשוט להיות “נסתכל אחורה כדי ללמוד ולהתקדם”. כשאתם בתהליך כזה של הכשרה מקצועית, לפעמים זה מאוד קשה לראות את האור בקצה המנהרה; אבל ברגע שתומכים בכם וגם משמיעים לכם סיפורי הצלחות (ואפילו כשלונות) אחרים - אתם מבינים שאתם לא לבד במסע שלכם.
אז כן, הגעתי למוסדות האלה כדי לרכוש מקצוע חדש ואולי לחצות לגמרי לעולם אחר; התוצאה הסופית הייתה הרבה יותר מזה - הכרויות חדשות שכבר נשארות איתי שנים לאחר מכן וחוויות בלתי נשכחות שהפכו אותי לאדם עשיר יותר מניתוח מסחרי בלבד.
אם אתם שוקלים להיכנס למסלול כזה או אחר - אל תשאירו זאת מאחור! לכו על זה בכל הלב ותהיו פתוחים למידות העולם החדש שפוגע בכם באין מסך שוליים סביבכם!