לפני כמה חודשים עברתי דירה. זה היה אחד הרגעים המורכבים והמרגשים של החיים שלי. לעבור ממקום שהייתי בו שנים רבות, עם קירות שעדים לכל יום, לאיזור חדש שלא הכרתי. הבנתי שההובלה לא היא רק לפרוק תיבות אלא שהיא מסע רגשי.
זכרתי את הפעם הראשונה שנכנסתי לדירה הישנה; איך הרגשתי כשפיילוט האור נעלם והתחלף באפרוריות של חיים בעיר הגדולה. ואת כל הקניות המקיפות והנפשיות שסחבתי לאורך הדרך - משפחה, חברים ורגעים קטנים ששמרו אותי חזק כדייר שם.
כשחיפשתי חברת הובלות, הייתי מתלבט - מה חשוב לי? מקצועיות? מחיר? או אולי תשומת לב אנושית? בסוף בחרתי בחברה שנראתה כמו אנשים אמיתיים עם חיוכים על הפנים ויכולת להבין את המצב שלי. הם אפילו הציעו לקבוע שפם ומוזיקה נעימה בזמן המעבר כדי להקל על הלחץ.
ביום ההובלה עצמו, אני זוכר את התמונה שלהם משהיו מלעמולים בתיבת מלאת חוויות תוך שיחה קלילה בין כולם - נקודה רגשית מאוד. כל צליל של חפצים שמשתברים מילא me במחשבות על כל מה שמתרחש בחיי ועל העוד ימים שיבואו.
והטיפ הכי גדול שיצא לי מזה הוא שלא משנה כמה קשה נדמה המעבר עצמו, תמיד יש מקום למוזיקה טובה ולחיוך בדרך. כלומר- למצוא את הכיף בתוך הכאב!
אז אם אתם מתכננים מעבר בקרוב - תהיו פתוחים לסיפור ההולך להתכתב באותן קירות חדשות ותשאירו לעצמכם זמן לנשום ולהרגיש גם ברגעים הקטנים.
והכי חשוב - אל תשכחו לשמור לכם חגיגה קטנה בבית החדש אחרי הכל!