לפני כמה חודשים החלטנו להתקין מצלמות אבטחה בבית. היו לנו בין השאר כמה סיבות: להרגיש בטוחים יותר בארץ שבה כל הזמן יש חדשות על פריצות או גניבות, וגם כדי לפקח על הילדים כשאנחנו לא בבית. אני זוכרת את הרגע שבו התקינו את המצלמה הראשונה - זה היה רגע ששינה עבורי משהו בהרגלי החיים.
כשהטכנאי עזב, הסתכלתי על המסך שהיה מחובר למחשב בסלון וחשתי תחושה מוזרה של ניצחון. למרות שקיוויתי שלא נצטרך להגיד תודה למערכת הזו יותר מדי פעמים, הייתה בי תקווה שהשקט הנפשי שרכשנו יהיה שווה כל שקל.
לאחר מספר ימים בהם התרגלנו לנוכחות החדשה בבית, גיליתי צדדים שאני לא ציפיתי מהם. כשראיתי את התמונה החיה מהמצלמה שבחנייה בזמן שהיינו בחופשה משפחתית באילת, הייתי יכולה לחוש איך הגב שלי מתמתח בעונג עת מישהו אחר לקח לי מקום חניה האהוב. אבל אז קלטתי גם איפה הילדים משחקים - והתחלתי להבין עד כמה זה חשוב לדעת שיש לך אפשרות לראות אותם מכל מקום ובכל זמן.
אבל עם העלייה במודעות הגיע גם הידע שמגיע יחד איתה. פעם אחת מצאתי את עצמי יושבת בשבת בבוקר עם כוס קפה ביד ומסתכלת לעבר מצלמת הכניסה שלנו שניטרה כמו אדם בוגר כל מה שקורה מול הדלת שלנו. פתאום נראתה לי ההתקנה של המצלמה פחות כסיבה לרדוף אחרי העבריינים ויותר כתהליך המביא אותנו לשיחה ערכית על פרטיות וביטחון!
והנה טיפ קטן ממני: אם אתם מתכוונים להתקין מצלמות בביתכם, אל תהססו לדבר עם הילדים ולערוך להם הסברה - להסביר להם למה זה חשוב? איך להשתמש בזה נכון? כך הם ירגישו מעורבים ותורמים לתהליך ולא מפוחדים מהמצב החדש הזה.
בסופו של דבר, הרגש שלי היא שיש כאן דבר הרבה יותר גדול מאבטחה פיזית; מדובר בהבנה שאנחנו חיים בעולם שבו אנחנו יכולים לסמוך אחד על השני ואולי אפילו קצת יותר טוב מזה - ללמוד ולהקשיב למה שחיים אומרים לנו במקום לנסות לברוח מעולמם המאיים הזה.
אז אם אתם מתקינים מערכת אבטחה - תעשו זאת בראש פתוח!