לפני כמה חודשים, הייתי במקום מאוד אפל בחיי. אחרי תקופה ארוכה של לחץ בעבודה ובעיות אישיות, הרגשתי כאילו אני צווארון חי של מהדורה ישנה. כל יום עברתי כמו רובוט, בלי לחוש שום דבר משמעותי. ואז הגיע הרעיון להיכנס לסטודיו יוגה בפינה קטנה בעיר.
נכנסתי בפעם הראשונה עם הלב דופק חזק. לא ידעתי למה לצפות, אבל משהו בי רצה לתת סיכוי נוסף.
המדריכה הייתה מדהימה! היא נראתה כמו קרן אור בתוך החושך שלי. כשנתנה לי את ההנחיה הראשונה להביא את תשומת הלב לגוף שלי ולנשימה, פתאום הכל השתנה. זה היה כמו מקלט שקט בתוך סערת החיים שלי. באותו רגע הבנתי שאני לא רק מתרגלת תנועה; אני מתחברת לעצמי מחדש.
אחרי שבועיים בסדנאות שונות ובשיעורים המיוחדים האלה בשעות הערב המאוחרות, מצאתי את עצמי מפסיקה לדאוג לכל מה שמסביב ומתרכזת בעצמי - ברגעים הקטנים, בנשימות העמוקות והאתגרים הפיזיים שהתחלתי לעבור על מזרן היוגה.
אם אתם מחפשים מקום כזה שבו תוכלו להתחבר שוב לגוף שלכם ולנפשכם - אל תהססו לבחור בסטודיו קטן וקהילתי. הם יודעים לחבק ולהקשיב בדיוק כשצריך. הטיפ שלי? תקבלו את עצמכם כפי שאתם ותנו להזמנה הזו לשים לב לתהליך הפנימי שלכם - כי לפעמים השינוי הכי גדול מגיע מהמקום הפשוט והעדין ביותר.
לאחר חודשיים של תרגול, אני כבר מרגישה פורחת יותר מבעבר והרבה יותר רגועה בזכות הידע החדש הזה על הגוף שלי ועל הכוחות שיש בתוכי. אז אם גם אתם מרגישים קצת אבודים - תנו הזדמנות ליוגה או פילאטיס; אולי גם אתם תמצאו שם מקום שיחבק אתכם ויתן לכם חופש אמיתי לנשום.