בחודשים האחרונים, הרגשתי שאני מתמודד עם הרבה יותר מדי דברים בו זמנית. העבודה הייתה מלחיצה, החיים האישיים שלי היו מלאים באתגרים ואני רק חיפשתי מקום שבו אוכל לנוח מהכל. זה היה רגע אחד שבו הבנתי שאני לא יכול להמשיך לבד - פשוט רתחתי מבפנים.
אז החלטתי לפנות למטפל. בהתחלה, הייתי hesitant - כל מיני מחשבות עברו לי בראש: "למה אני צריך את זה?", "האם אני באמת זקוק למישהו שיביט בי בלבן של העיניים ויגיד לי מה לעשות?". אבל בסופו של דבר, ההרגשה של הקלה גברה על החששות שלי.
המפגשים הראשונים היו קצת מוזרים; יש משהו מאוד אישי בפתיחות בפני אדם זר. אבל ככל שעבר הזמן, התחיל להתבהר הכל. המטפל לא היה שם כדי לשפוט או לתת עצות טובות כמו חבר טוב אלא פשוט להיות נוכח ולשמוע אותי.
באחד המפגשים דיברנו על התמודדות עם רגשות קשים ומורכבים. הוא שאל אותי איך אני מרגיש כשאני עובר דרך תסכולים? זה גרם לי לחשוב במשך כמה דקות ואז סיפרתי לו סיפור קטן על הפעם שחיכיתי למסיבה שהמון זמן ציפיתי לה והיום עבר בקצב איטי ולא נעים כי חשבתי שהכל יתממש כמו חלום טוב - ובסוף היא אפילו לא יצאה לפועל.
המטפל שאל אותי אם אי פעם עצרתי לדמיין שמאחורי כל אכזבה כזו יש פוטנציאל לצמיחה חדשה? האם אני מוכן לראות את הכאב הזה כהזדמנות ללמוד משהו חדש על עצמי? לפתע נפתחו בשבילי דרכים חדשות לחשוב על הדברים וכמו שבירת מחסום שלא ידעתי שהוא מחכה לי בפינה.
לאורך הזמן למדתי גם לאהוב את השיחות הכי פשוטות שלנו - להביא אליו את היום שלי (וכל ה"קטנות" בו) ולהתבונן בהן בעדשה אחרת. בקרוב מאוד גיליתי שזה בסדר לבקש עזרה ואם אני מצליח למצוא אנשים שתומכים בי בדרך הזו אז העולם פתאום נראה מעט פחות אפל.
לא תמיד קל לקבוע פגישה עם מטפל ואולי גם קשה לקבל את העובדה שאנחנו צריכים עזרה לעתים קרובות יותר ממה שאנחנו רוצים להודות בכך - אבל ברגע שאתה שם, מתבררת לך עוצמתה של האמפתיה האנושית ומה שיכולה להציע אישיות מקצועית שמתמקדת בשאלות שאף אחד אחר לא מעז לשאול אותך.
נכון שאין פתרונות קסם לכל בעיה בחיים שלנו וגם טיפול אינו מסלול לריפוי מיידי - אך אם יצא לכם להתמודד עם תחושת "תקיעות", אין ספק שיש ערך רב במציאת התמיכה הנכונה שיכולה לעזור לדברים להתגלגל בכיוון החדש שהם אמורים להתקדם אליו.
ולכן אם אתם עומדים בפני הקושי שנראה בלתי נגמר - סמכו על עצמכם ופשוט חפשו עזרה!