שבוע שעבר, כשהשמש זרחה והאוויר היה מלא בריחים מתוקים ומלוחים, החלטתי לצאת לשוק האוכל המקומי שלי. זה לא שוק רגיל; זו חוויה שלמה שמזכירה לי את הילדות כשסבתא הייתה לוקחת אותי יד ביד, עוברים בין הדוכנים וצופים במלאכים עמידים שמוכרים ירקות ופירות כאילו הם יצירות אמנות.
כשנכנסתי לשוק, הגעתי ישר לדוכן של אבנר. הוא עומד שם עם חיוך רחב ומציע טעימות של גבינות שהוא מייצר בעצמו. אני זוכר את הפעם הראשונה שניסיתי את הגבינה הכחולה שלו - לקחתי ביס קטן והמון טעמים אצורים בפה שלי: חמיצות עדינה, מליחות עדינה ובעיקר אהבה שאפשר להרגיש בכל נגיסה.
צלילים של מוכרי הנקניקים והשקשוקה הרעידו לי את הפעמונים באוזניים. עצרתי ליד דוכן השכרות הזה שפשוט לא יכולת לפספס אותו: המראה החם של פיתה רכה מתמלאת בבשר מתובל ועוד סוגים שונים של סלטים טריים וביתיים. המקום הזה תמיד היה מלא בחיוכים ורעש ששייך לחוויות יומיומיות.
אבל מה שגרם לי להרגיש הכי קרוב לבית היה דווקא הבחורה הצעירה שעל הדוכן ממול, מכינה סופגניה בטעמי דובדבן והונאה מדהימה בעבודת יד. "צריך לנסות את זה," היא אמרה עם עיניים נוצצות ואני לא יכולתי להתחרות בחיוך שלה - קניתי אחת וכשהטעם המתקתק התמזל על הלשון שלי, ידעתי שזה יהיה רגע שאני אזכור זמן רב.
בעיניי השוק הוא יותר מאשר מקום לקניות . זו חוויה אנושית שבה כל אחד שתמצא בו מביא משהו אישי וייחודי לסיפור שלו. נתקלנו בסיפורים מחיים שונים - מסבתות שיודעות לבשל כמו מקצועניות ועד למוכרי מחמצות שלא מפחדים ללמד אותנו כמה דברים חדשים על החיים דרך אוכל.
אז טיפ קטן עבורכם: אל תמהרו! הקדישו זמן לכל דוכן ולכל מוכר; שאלו שאלות ותחפשו את הסיפורים שמאחורי המזון שאתם קונים. כי כל ביס שאנחנו לוקחים מכיל בתוכו זיכרונות ועבר אחרי הכל - וזה מה שהופך אותו לעוד יותר מיוחד.
אם אתם עדיין לא מסתובבים בשוק שלכם או מתכננים ביקור בשטח חדש - פשוט צאו ותיהנו מכל הטעמים והאנשים שמסתתר behind every corner."