לפני כמה חודשים, מצאתי את עצמי יושב בשקיעה, לצד הישן שלי, פיאט 124 ספיישל משנות השבעים. זו לא סתם מכונית בעיניי; היא מגלמת בתוכה זיכרונות רבים מהילדות שלי - טיולים משפחתיים, צחוק עם חברים ואפילו הגעגועים לסבא שלי שנסע איתי ברחבי הארץ. התאהבתי ברכב הזה כשקניתי אותו במצב לא משהו לפני שנתיים, והתחייבתי להחזיר אותו לתפארתו.
לאחרונה הוא התחיל לעשות בעיות - רעש מוזר מהמנוע וזווית عج wheels שלא הייתה בסדר. זה היה יכול להיות מתסכל מאוד אם הייתי סוגר את הדלת ולא אכפת לי ממנו anymore. אבל ידעתי שזה הזמן לגלות למכונית הישנה הזו את כל האהבה שיש לי אליה.
מצאתי מוסך שמתמחה ברכב קלאסי. בפגישה הראשונה עם המכניקה שם הרגשתי כאילו אני נכנס לעולם חדש ומסתורי - הקירות מלאים בתמונות של רכבים ששבו לחיים אחרי שנים רבות. המוסכניק עמד גם בעצמו מאחורי דוכן נמוך וישן - אדם מבוגר אך עם חיוך רחב וניסיון חיים שאפשר היה לראות באור העיניים שלו.
"הכי חשוב," הוא אמר לי בזמן שייצר את החלקים החסרים שהיו צריכים שינוי ושיפור, "זה להבין שאתה לא רק מתקנת רכב - אתה מתחבר מחדש לסיפור שלו." המשפט הזה נתקע בי כמו מסמר שצריך למסמר משהו באמת חשוב בחיים.
בתהליך תיקון המנוע גיליתי דברים על המכונית שלי שמעולם לא חשבתי עליהם: איך חלק קטן מת'פלה (מלזיה) מחובר ללב שלה ואיך כל תהליך מרגיש כמו טיפול בנפש שלך יחד עם הנפש של הרכב. כשהמרצפת החדשה הצטרפה לצורת הגוף המקושתת שלה והכל התמזג יחד לכדי הרמוניה מושלמת - הרגשתי כיצד גם ביני לבין עצמי יש תהליכים שמתרחשם מחדש .
ובאותו ערב שחזרנו הביתה, אחרי חודשים של עבודה ותשוקה , בוודאי הלב שלי היה מהול בתחושות סוערות ומוכרת: חזרה לבית שבו הגדלנו ביחד זכרונות חדשים וזה היה מספיק בשביל להיות ערך לעצמי יותר מאשר לרכב עצמו .
אז טיפ קטן ממני לכל מי שיש לו רכב קלאסי או חושב לקנות אחד: אל תהססו להתמסר לתהליך הזה. זה לא רק על תיקון תרבות ותיירות; זה על מפגש אנושי אמיתי ואת הדרך שבה אנחנו יכולים לתת ולמידה מעצמנו בעולם המתחדש סביבנו כל יום מחדש.