לפני כמה שבועות, ישבתי בבית הקפה השכונתי שלי, כשכל רעשי העולם החיצוני התמזגו למעין מוזיקה נעימה של חיים. פתחתי את המחשב והחלטתי להוציא לאור פרויקט אישי שישב לי בראש כבר חודשים. זה היה סיפור קצר שכתבתי - סוג של מסמך שמתאר זיכרונות ילדות ורגשות שלא תמיד מצאתי את הדרך לחלוק עם אחרים.
לאחר שסיימתי ללטש אותו, החלטתי לשדרגו בהדפסה איכותית. הלכתי למגרש הדפוס המקומי כדי לבדוק איך אפשר להפוך את הסיפור למסמך מוחשי. בזמן שהמתנתי לדפוס, הסתובבתי בחנות ונחשפתי לעולם צבעוני ומגוון של דפים מסוגים שונים, טקסטורות ותהליכי הדפסה שלא הכרתי קודם.
בחור צעיר שם לב שאני מתלבטת ושאל אם אני זקוקה לעזרה. הוא הסביר לי על ההבדלים בין נייר מט לחצי מבריק ואיך כל אחד מהם יכול להעביר תחושה אחרת לסיפור שלי. בשיחה שלנו גיליתי שבעצם כל דבר שאנחנו מדפיסים - כרטיסי ביקור, פליירים או אפילו ספרים - מעביר חלק מהמניע הפנימי שלנו ומהאישיות שלנו לעולם.
בחרנו יחד בנייר שעשה לי אבל אכן חלום - במרקם רך אך גם עשיר בצבעוניות שתוסיף עוד שכבת עומק לכתיבה שלי. תוך כדי תהליך ההדפסה הרגשתי אושר אמיתי לראות איך היצירה שלי מקבלת חיים חדשים; כאילו היא יוצאת לעולם מחבקת חיבוקים רבים.
פתאום הבנתי משהו חשוב: הדפסות אינן רק מידע מודפס על נייר; הן מסרים שנשמרים עם הזמן והזכות להביא אל העולם את מחשבותינו ורגשותינו בצורה מוחשית זה קסם שאין לו תחליף.
אז נכון שאפשר לשלוח הודעות בווטסאפ או לפרסם ברשתות החברתיות, אבל אין כמו לפתוח עטיפה ולהחזיק ביד דף מודפס שבאופן כה פשוט ויחודי מספר סיפור של נפש אחת בעולם רחב יותר. אז בפעם הבאה שאתם צריכים משהו מודפס - קחו רגע לחשוב איזה סיפור אתם רוצים להחיות ובאיזו דרך תוכלו לעשות זאת בצורה הטובה ביותר!
שלכם,
מאיה