לפני כמה חודשים מצאתי את עצמי מתמודד עם משבר לא פשוט. הייתי ממש תקוע, אי לכך נכנעתי לפחדים שלי והרגשתי שקירות סוגרים עליי מכל הצדדים. חיפשתי מוצא ונתקלתי במודעות שכתבו על תרפיה ואנשים שמציעים עזרה. אחרי הרבה התלבטויות קבעתי פגישה עם תרפיסטית שהמליצו עליה.
אני זוכר את הפגישה הראשונה כמו אם זה היה אתמול. נכנסנו לחדר קטן ומלא אור, היא חייכה אלי והזמינה אותי לשבת. בהתחלה זה היה קשה לי לפתוח ולהתבטא, אבל משהו באווירה שהיא יצרה וביכולת שלה להקשיב עזרו לי להבין שאני לא צריך להסתיר כלום.
במהלך השיחות שלנו הבנתי עד כמה שזה טבעי לפעמים לחוש אבוד או לבד, גם כשיש לך אנשים סביבך שאוהבים אותך. היא לימדה אותי לטפח חמלה עצמית ולראות שהקושי הוא חלק מהחוויה האנושית שלנו ולא דבר שצריך לברוח ממנו.
בשיחה אחת במיוחד, היא זרקה לי מחשבה קטנה - "בוא נדבר על מה שמציק לך היום". פתאום הרגשתי במשקל מועקת הלב שלי מתפורר קצת קצת וברגע הזה פתחה בפניי אפשרות חדשה: לדבר על הקשיים ולעבוד איתם במקום להתעלם מהם.
אם יש משהו שלמדתי בעבודה הזאת זו החשיבות של לשתף ולהיות כנה עם עצמך ועם אחרים. גם אם מדובר בשיחה קצרה עם ידידה טובה או טיפול מקצועי - היכולת לבטא רגשות חשובה מאין כמוה והצליחה לעזור לי לגלות צדדים שלא ידעתי שנמצאים בי.
אז אני רוצה לחלוק טיפ קטן לכל מי שמתמודד עם תחושות קשות או לבד בחושך: אל תחששו לבקש עזרה! שימו לב למישהו שעושה לכם טוב בלב ושאלו אותו שאלות, או לכו לגורם מקצועי שיש לו כלים שיעזרו לכם לצמוח מתוך המקום הכואב הזה.
אין ספק שגם במסע הזה יש רגעים מתוקים ונעימים - אבל כשיש מישהו לידכם לשוחח איתו, הפרספקטיבה משתנה ואתם יכולים לראות שהכל יכול להיות טיפה יותר קל.