לפני כמה חודשים חוויתי משבר לא פשוט שהשאיר אותי בתחושת חוסר אונים. הייתי כמו בובת סמרטוטים, והפחדים שלי הדירו שינה מעיני. חיפשתי פתרון ונתקלתי במודעות על תרפיה, דבר שגרם לי לחשוב על האפשרות של עזרה מקצועית. לאחר התלבטויות רבות, קבעתי פגישה עם תרפיסטית שהמליצו עליה.
הפגישה הראשונה זכורה לי היטב. נכנסתי לחדר קטן ומואר, היא חייכה והזמינה אותי לשבת. בתחילה, היה לי קשה לפתוח את ליבי, אך האווירה החמה והיכולת שלה להקשיב עזרו לי להרגיש בנוח. במהלך השיחות שלנו, הבנתי שתחושות של אובדן או בדידות הן חלק מהחוויה האנושית. היא עזרה לי לפתח חמלה עצמית ולראות את הקשיים כהזדמנות לגדול.
בשיחה אחת, היא הציעה לי לדבר על מה שמציק לי באותו רגע. פתאום הרגשתי את העומס על ליבי מתפורר, והבנתי שהדיבור על הקשיים יכול להקל עלי. למדתי שהיכולת לשתף ולהיות כנה עם עצמי ועם אחרים, גם אם זה רק עם ידידה או תרפיסטים מקצועיים, היא חיונית.
לכל מי שנמצא במקום קשה, אני ממליצה לא לחשוש לבקש עזרה. חפשו את האנשים שמסוגלים להקשיב ולתמוך בכם, או פנו לגורם מקצועי. יש רגעים מתוקים במסע, וכשהשיחה מתרחשת, הדינמיקה משתנה, והכל יכול להיות קל יותר.
