לפני כמה שבועות, בשבת חורפית במיוחד, החלטתי להתאגד עם המשפחה שלי ולאסוף את כולם לסעודת צהריים חגיגית. אחרי כל כך הרבה זמן שלא התייצבנו ביחד על שולחן אחד, הרגשתי שזה הזמן המתאים להחזיר את המסורת הזו לחיינו.
לא היו לי מתכונים מורכבים בראש, רק רצון לשרת משהו טעים וממלא. בחיפוש שלי אחר חומרי גלם טריים רכשתי ירקות צבעוניים בשוק כמו גזר, מלפפון ועגבניות שרי - רק המחשבה עליהם מחממת את הלב. אני אוהב להכין סלטים כי הם לא דורשים יותר מדי זמן אבל הם יכולים להיות הכל - נצרכים כתוספת או כמרכז העניין.
אז התחלתי לקצוץ ולערבב ונהניתי מכל רגע - קוקו שאול היה מלווה אותי ברקע ושמח אותי כשאני שומע אותו מדבר על אהבת האוכל והמשפחה שלו. במקביל לתהליך הקיצוץ העסקי הזה הגיעו הילדים והתחילו לסייע; פתאום הסלון הפך למקום מלא צחוק ורעש ובמהלך העבודה המשותפת יצרנו זיכרונות חדשים ובלתי נשכחים.
כשסיימנו עם הסלט הנפלא, ישבתי לשולחן יחד עם ההורים שלי ואחי. השיחה זרמה בקלות והשירים ששרינו החזיקו אותנו באווירה טובה ונעימה. תוך כדי שאני לוגם מהיין ומעלה Toast לכולם סביב השולחן הרגשתי שאנחנו לא רק אוכלים אוכל טוב אלא אנחנו בעצם חולקים רגעים שיישארו בזיכרון שלנו לעד.
הטיפ שלי לכם הוא לקחת רגע ולהקדיש זמן למשפחה שלכם סביב שולחן האוכל: זה יכול להיות ארוחה יומיומית או אפילו פשטידה פשוטה שהילדים עוזרים להכין יחד. אוכל זה הרבה יותר מאשר רכיבים - זו דרך להתחבר מחדש לאחרים ולעצב זיכרונות שמשאירים בכם חותם אמיתי בלב.
ולבסוף - אל תשכחו לשמור למישהו חתיכת עוגת שמנת לנשנוש בזמן שאתם מקיימים את הרגעים הנפלאים האלה!