לאחרונה מצאתי את עצמי עומדת מול ערמות של דברים ישנים במזווה שלנו. פתאום הבנתי שזה הרבה יותר מעוד שטח שהולך ומצטבר אבק; זה בעצם יומן חיי שנשמר בו דפים שלא נכתבו. אחרי שנים שבהן השארתי כמעט הכל "ליום המרגש הזה", הגיע הזמן להיפרד מהעברים.
בהתחלה היה קשה מאוד. איך אפשר לעזוב משחקים ישנים שהיו שייכים לילדים? או ספרים שמדייקים לאחור אל חוויות מרגשות שחלפו? אבל ככל שאני התקדמתי, והרגשתי את האוויר מתמלא בתחושת רעננות חדשה, הבנתי שעבודה עם המספריים היא לא רק פיזית - היא גם רגשית. כל פריט שסיים את תפקידו בחיי פינה מקום למשהו חדש.
במהלך העבודה, פגשתי עצמה בתוך זכרונות מתוקים ומעצימים אך גם רגעי צער ואכזבה על מה שיכול היה להיות ולא קרה. הרגש שלי עבר גלגולים כמו גלגל המזלות: פעם אני מחייכת לספר ילדים אהוב שפשוט הכין אותי לגדול, ופעם אחרת אני משתהה לצד משחק שקניתי לכבוד יום הולדת חלומי שלא התממש.
ואחרי שיוצאים לרגע מהסיפור הפרטי הזה, חשוב לי לשתף טיפ קטן שאולי יכול לעזור: כשאתם מנקים או מסדרים דברים בבית - הקפידו לשאול את עצמכם שתי שאלות פשוטות: "האם זה משרת אותי עכשיו?" ו" האם זה מביא לי שמחה?". אם התשובה בשלילה - אל תהססו לזרוק או להעביר הלאה!
הרגע שבו סיימתי לנקות ולסדר הרגיש כמו התחלה חדשה. הבית שלי נתפס כאילו הוא נושם מחדש ואני איתו. בקיצור, ניקיון בתים הוא לא רק משימה טכנית; הוא מסע פנימי שמוביל לחיים יותר מאורגנים ונוחים וגם למציאת תחושה עמוקה של שלווה ורוגע.
אני ממליצה לכל אחד ואחת מכם לעשות זאת בכל פעם שאתם יכולים - זה משתלם! 🌼