אז אתמול החלטתי לקחת יום חופש מהשגרה, ויצאתי למסע קטן על גלגלים - נסיעה ברכבת. כמה שאני אוהב את התחבורה הציבורית! יש משהו כל כך משחרר בלהתנתק מהמכונית הפרטית ולהתחבר לזרם החיים של אנשים זרים.
כשעליתי לרכבת, התיישבתי ליד ילד קטן שצבע באדיקות דמויות מדיסני בחוברת הצביעה שלו. לא יכולתי להתעלם מהחיוכים שהיו מתחלפים עם הגלגולים של עפרון הצבעים. רגעים כאלה מז remind אותי לפעמים כמה דברים פשוטים יכולים לשמח אותנו אם רק נזכור להסתכל סביבנו.
בדרך פגשתי אישה מבוגרת שישבה לידי. היא סיפרה לי שהיא נוסעת כל יום לעיר השנייה כדי לבקר את נכדיה והתעקשה לתת לי טיפים על מקומות בילוי בעיר הזאת, כשבחיוך רחב היא אומרת: "חיים קצרים מדי בשביל לחכות לתחנה הבאה!" זה גרם לי לחשוב כמה חשוב לנצל כל רגע ולמצוא שמחה אפילו בדברים הקטנים ביותר - כמו צבעים בחוברת שלא היה לי זמן לצבוע בעבר.
אם גם אתם משתמשים בתחבורה ציבורית פרטית, אני ממליץ לדאוג שיהיה לכם תמיד משהו ביד - ספר טוב, פודקאסט מעניין או אפילו חוברת צביעה (לא משנה גיל). זה לא רק מפיג את השעמום אלא גם יוצר קשרים בלתי צפויים ומפגיש אותנו עם אנשים שתמיד יש להם סיפור לספר.
וכמובן, אל תשכחו להביא איתכם חיוך! לפעמים הוא יותר יעיל מכל מכונת כרטיסים בעולם.