הייתי בת 12 כשכבר בתחילת הקיץ המורים ביקשו שנביא את ההסכם החדש של הביטוח הטיפול השיניים. הוא תמיד היה חביב ורוסי ביותר, אבל פתאום קיבלתי רגליים קרות והמחשבות התחילו לחלוף לי בראש כמו שועל במדבר: “מה אם אני אמצא את עצמי אצל רופא השיניים עם חור ענק? איך אני אגיד להורים שלי?”
אז כן, הלכתי למרפאת השיניים בפעם הראשונה ונכנסתי לחדר שמלא בעשן האוזון הזה ובמכשירים שמעולם לא ראיתי. כל כך הרבה פחדים התנגשו בי באותו רגע שהרגשתי כאילו כולם מנסים לפתח מערכת יחסים עם אחד - "איך לא תשמרי על עצמך?" היה לכל אחת מהשאלות שאף אחד לא העז לשאול.
בסופו של דבר, הרופא נכנס והתיישב מולי. אחרי כמה דקות של בדיקות וחמש שאלות בחקירה למצב שלי, הוא הסתכל עליי ואמר: "יש לך מטלות חשובות - אל תזניחי את השיניים שלך". משפט קטן של אדם זר שעד היום נשאר לי בזיכרון. מאז הכל השתנה; הבנתי ששמירה על השיניים זה ממש לא רק על החיוך או המראה החיצוני אלא גם חלק בלתי נפרד מהתהליך של לדאוג לעצמך.
למדתי לכבד אותם - להשתמש בחוט דנטלי (כן, רעיון טוב!), לצחצח פעמיים ביום ולהפחית סוכרים ומשקאות מוגזים. בהתחלה זה היה קשה; אבל בגיל ההתבגרות כשכולם סביבי אכלו דברים מתוקים בלי לחשוב פעמיים הייתי מחליפה איתם לקראת טקס הצחצוח שלנו והרגשתי מצוין בידיעה שאני עושה משהו טוב לגוף שלי.
אם יש לכם משהו לקחת מפוסט הזה - קחו מתוך החוויה האישית שלי את הדאגה העצמית שעליכם לטפח בכל אספקט בחייכם. אל תחכו לרגע האחרון כדי להבין שאתם צריכים להתייחס לשינים שלכם כמקום בטוח כלפי העולם וכמקום שיש לו ערך בלבו של כל אחד ואחת מאיתנו. צחקו תוך כדי כי בסופו של דבר חיוך יפה הוא כבר בונוס שווה!