לפני מספר חודשים החלטתי לרשום את עצמי לסדנת כתיבה יוצרת, משהו שחלמתי עליו כבר שנים. הייתי משוכנע שזה יוביל אותי לכתוב רומנים רבי מכר או אולי אפילו שירים מסעירי רוח. כשכף רגלי דרכה לראשונה באולם שבו נערכה הסדנה, הרגשתי התרגשות מעורבת בחשש. מה אם אף אחד לא יבין אותי? ומה אם המילים שלי לא יהיו טובות מספיק?
במהלך השבועות הבאים, עברו עלינו חוויות שלא תיארתי לעצמי שכך אצבור. כל מפגש היה מקווה של יצירה חדשה. כשהמדריך התחיל לבקש מאיתנו לשתף טקסטים שלנו בקבוצה, נחשפתי למגוון רחב של סיפורים וגישות לכתיבה - היו שם אנשים עם כאבים ואכזבות, אך גם עם שמחות והצלחות מרובות.
באחת הפעמים כתבתי סיפור קצר על חבר שעזב אותנו בטרם עת. זה היה קשה לחשוף את הכאב הזה ולהעביר אותו דרך המילים. אבל ברגע שהקרנתי את הטקסט שלי בפני הקבוצה וקיבלתי תגובות חמות ותמיכה אמיתית מהמשתתפים האחרים, הבנתי כמה כתיבה יכולה להיות קטר מוסרי שיעזור לנו להתמודד עם רגשות כואבים.
איך החוויה הזו השפיעה עליי? היא פתחה לי חלון חדש להביע את עולמי הפנימי ולעבוד על עצמי במובן עמוק יותר. רבדים שלא העזתי לחקור בהם עד כה התגלו בשיחות עם יתר המשתתפים; גיליתי שאנחנו כולנו שונים ובכל זאת דומים מאוד במהות שלנו.
אז טיפ קטן ממני: אל תחששו להשתתף בסדנאות! בין אם זו סדנת כתיבה, אומנות או בכל תחום אחר שמעניין אתכם - זה יכול להיות המקום בו תמצאו בני שיח וכוח להבעה העצמית שלכם בצורה שמעולם לא חשבתם עליה. כל פעם כשאתם זוכים לחלוק חלק מעצמכם עם אחרים אתם מתחברים מחדש לעצמכם ולסביבה שלכם.
בסופו של דבר אני עדיין כאן ככותב בתחילת הדרך - אבל עכשיו יש לי ניסיון חיים שתמיד יהיה איתי ואני יודע שאני יכול להביא אור וחוכמה גם מתוך הכאב שלי.