הייתי בשוק האוכל בשבת האחרונה, כמו בכל שבוע, ומצאתי את עצמי מתהלך בין דוכנים צבעוניים. השוק תמיד זורם בכוח חיים מיוחד - אנשים צוחקים, ילדים רוטנים מאחורי עגלותיהם, והריחות… הו הריחות! חומוס טרי שנמעך על טחנות אבן, שיפודים מבשלים על גריל פחמים לוהטים וירקות שעברו מהגינה הישר לדוכן.
עצרתי ליד דוכן קטן שמוכר פיתות הנכנסות לתנור באווירה של ילדות. המוכר, איש בשנות החמישים לחייו עם חיוך רחב ועיניים חייכניות שהזכירו לי את סבא שלי, הסביר לי לעומק על התהליך שלו והוא היה רואה בעבודתו לא רק פרנסה אלא גם אמנות. פתאום הוא לקח פיתה חמה והציב עליה כמות נדיבה של סלט ירקות קצוץ דק לצד טחינה ביתית. "זה כל מה שצריך," אמר לי בחצי חיוך ובטון סמכותי - ולא יכולתי להסכים יותר.
בנוסף לכל ההשתעשעויות והמטעמים המפתיעים בכל רגע נתון בשוק הזה, אני תמיד חוזרת הביתה עם תובנה חדשה; הפעם הבנתי עד כמה הקשרים האנושיים הם חלק בלתי נפרד מהחוויה הזו. לא מדובר רק בלקחת אוכל הביתה - יש כאן מפגש אמיתי בין אנשים שבאים מכל העולמות ורוצים לשתף את הטעמים שלהם זה עם זה.
אז הנה טיפ קטן שסיגלתי לעצמי אחרי שנים של טיולים בשוקים: אם אתם רוצים ליהנות ממשהו חדש וטוב - אל תהססו לדבר עם המוכרים! שאלו אותם לגבי המתכונים שלהם או על הדרך שבה הם מכינים את המאכלים. זה הרבה מעבר לכיף קולינרי; אתם מקבלים גם זמן איכות ותחושה שיש לכם מקום בתוך עולם המסחר הזה.
כשיצאתי משם, נשמתי עמוק את האוויר הרווי בריחות המזון והרגשתי תחושת שייכות שלא ניתן להחליף במילים או במחירים גבוהים. החיים יפים לפעמים כשאנחנו פשוט מתמסרים להם ומאפשרים למפגשים ולרגעים הקטנים להתפתח סביבנו.