פעם, כשעברנו לדירה החדשה, חשבתי שלעבור זה הדבר הכי מצחיק שיש - לקחת את כל הדברים שלנו, לפזר אותם במקומות חדשים ולעשות קצת סדר. אבל מה שאני לא ציפיתי אליו היה כמה כאב ראש זה יגרום לי בפועל. פתאום גיליתי שהבית שלנו מלא בדברים שלא ידעתי אפילו ששמרתי - ספרים ישנים שלא קראתי שנים, בגדים שכבר מזמן לא מתאימים לי ואפילו ריהוט שאף פעם לא מצא את מקומו.
אז נזכרתי בשיחה עם חברה טובה שלי שסיפרה על שירותי אחסון. בהתחלה הייתי סקפטית - מי באמת צריך לשלם כדי להחביא דברים? אבל אז הפכנו בזה שוב ושוב וחשבתי אולי זה הזמן לנסות משהו חדש. החלטנו להשכיר מקום קטן באחד ממוקדי האחסון בעיר.
ביום הה搬ה (כן, אני משתמשת במילה הזאת כי היא מתארת בדיוק מה שעשינו), הגעתי למקום ותפס אותי הרגש המוזר הזה - לראות את כל חיי בארגזים. הבנתי עד כמה חשוב להיות מודעים למה שאנחנו מחזיקים סביבנו ולמה שמעסיק אותנו במשך ימים שלמים. פיניתי מדברים שלא חשבתי שאכפת לי מהם ואם נעצור לרגע לחשוב על עניין ה"בעלויות", נראה שבחרתם אותה בעצמכם או מהנלמד אצל אחרים.
ואיך אפשר לדבר על אחסנה מבלי להזכיר רגעים קטנים כמו לחפור בודאות הגיונית אחרי חיכיון גרם קודם? במהלך הסידור מצאתי תמונה ישנה מאלבום משפחתי, בה אני ובני הדודים שלי משחקים בחצר הבית שבו גדלנו. התמונה הזו הזכירה לי שאין לסירוגין גם ערך רגשי והוא תמיד יבחל לכל ארגז אכסון שאוכל לבחור לעצמי - וחוץ מזה, הארגז הזה הוא מקום ששמור לכל החלומות והתקוות שעדיין מחכות לצאת החוצה.
אם כך הסתכלתם בעיניים חדשות בתחושה הזו שהצלחה גדולה היא לפעמים רק סביב פינה קטנה של זיכרונות פשוטים שנמצאים בליבה שלכם בלי שתדעו שהם שם מרקיעים הן זמן והן יתר משנה בעצם עצמם הלא גבוהים במיוחד!
אז הנה טיפ קטן לסיום: אם אתם חושבים ללכת דרך כזו וגם עובר לכם בראש השיח הידוע "לא חסר לנו כאן?", תעצמו עיניים לרגע ותחשבו איזה אוצרות תוכלו למצוא בכל אותו בלגן שאת נכנסת עליו בתהליך האריזות מחדש!