לפני כמה שבועות, החלטתי להזמין ארוחת ערב עם כמה חברים שלי. אחרי יום מעייף בעבודה, התחשק לי פשוט לנשום וליהנות מכמה שעות נטולות טיולים בסופר או בישול במטבח. חיפשתי שירות משלוחים שמציע אוכל שיגרום לנו לחייך, והתמקדתי בפיצה האהובה שלנו.
בהזמנה סיפרנו קצת על עצמנו למוקדן: זה היה ערב של חברות וגעגועים בעקבות קורונה שהרחיקה אותנו זה מזה. די מביך להודות שכבר ממש לא הרגשנו איך תיאורים משעשעים של "עגבניות שלא נכנסו לפיצה" יכולים לגרום לכולנו לצחוק בקול רם כמו בעבר.
אחרי חצי שעה ביום אביבי נעים, הדלת צילצלה והנה הגיע המשלוח - הפיצה הייתה כאילו סוארה מהחלומות! אבל יותר מעניין מזה היה הנהג - בחור צעיר מלא באנרגיות חיוביות. הוא התחיל לספר לנו איך הוא עובד בלילות כדי לממן את הלימודים שלו ומתחלק בדירה עם שני חברים נוספים. השיחה זרמה והרגשה של קירבה מידית התפתחה בינינו.
סיימנו את הערב שלנו כשהפיצות מתפזרות על השולחן והשיחות מתערבות בזכרונות ובצחוקים מהעבר. השירות הטוב והמגע האנושי שהביא איתו המתעדף הותיר בי תחושה חמימה - פגישה קצרצרה הזו גרמה לי להבין עד כמה כל אחד מאיתנו נושא סיפור אישי ובעיקר את הרצון להסביר ולהתקרב לאחרים.
אז אם אתם מזמינים משלוחים - חשבו לא רק על האוכל אלא גם על ההזדמנות לחדש קשרים אנושיים ואפילו לעשות טאקט קטן בתהליך. בתחילת מגפה חשבתי שאנשים יעשו הכל רק דרך מסכים, אך השנה האחרונה נתנה לי להבין שבסופו של דבר אנחנו זקוקים לשיחות אמיתיות שנוגעות בלבבות שלנו.
וזה טיפ קטן שאני משתף: כשאתם מזמינים משהו הביתה - אל תפסיקו לתקשר ולשתף רגעים קטנים עם מי שעומד מאחוריכם בדרך לגיהנום/גן עדן הממדי שלכם (כלומר המשמעותי שלכם). כי כל החיבורים הקטנים האלה עושים את ההבדל הגדול באמת בחיים שלנו.