לאחרונה החלטתי לנסות משהו חדש, משהו שהרבה זמן רציתי לעשות: להקים גן קטן על המרפסת שלי. כשטיפסתי למעלה עם ערכות שתילה ואדמה, חשבתי על כל הפעמים בהן עברתי ברחובות תל אביב וראיתי את הירקות והצמחייה פורחים במקומות הכי לא צפויים. זה היה רגע של חיבור - להתחבר לאדמה גם באמצע העיר הסואנת.
ביום שבת האחרון, אחרי שבועות של חריצות ודאגה לצמחים הקטנים שלי, גיליתי את אחד ההפתעות היותר נעימות: השקדים שזרעתי נבטו! עמדתי שם מול העציץ הקטן, ובאמת הרגשתי איך הלב שלי מתמלא בגאווה. זה אמנם מתגלה כמאתגר - לקום בבוקר ולבדוק אם הם צמא או רעבים - אבל אני מאמין שזה הרבה יותר מהשקיה ושמש. זה תהליך של גדילה שאפשר ללמוד ממנו המון.
ובאותו רגע הבנתי משהו: עיר יכולה להיות אפילו ירוקה יותר ממה שהיא נראית. אנחנו לא חייבים לטוס רחוק כדי למצוא קצת טבע; אפשר לגדל אותו ממש בבית שלנו! וכשהצצה קטנה לפינה הזאת במרפסת אישרה לי שאני יכול לגדול ולא רק אדניות נוספות - למה שלא נגייס עוד אנשים לעשייה הזו?
אז טיפ שימושי ממני: אתם יכולים להתחיל בקטן, מנטה בחלון או רוזמרין בצנצנת - בכל מקום יש פוטנציאל לגידול ולטפח את האדמה שלנו ובתוכה גם את הנשמות שלנו. כל קנייה מעץ ירוק בסופר יכולה להפוך להזדמנות ליצור מגע עם הטבע באמת.
אני מחכה לראות איך הגינה שלי תתפתח בעתיד, ואני בטוח שגם אצלכם יש מקום לשתול חלומות!