לא מזמן נכנסתי לסדנה של מוסיקה ואומניות, ובשבועות האחרונים אני מרגיש כאילו העיניים שלי נפתחו מחדש. כשאני מדבר על זה, גלי התרגשות עולים בתוכי כמו מנגינה שמלווה אותי בכל יום.
הגעתי לסדנה הזאת עם חוויות לא קלות מאחוריי. הייתי תקוע בעבודה שאני לא אוהב, וחיפשתי דרך לברוח מהשגרה השוחקת. כשהזמינו אותי להצטרף, חשבתי שזה יכול להיות משהו שיביא לי קצת רעננות - לא ידעתי עד כמה זה ישפיע על חיי.
ביום הראשון פגשנו את המנחה שלנו, שהוא מוזיקאי מחונן בעל תשוקה יוצאת דופן למוסיקה וליצירה. הוא התחיל בנעימה פשוטה על הגיטרה וקרן השמש שחדרה דרך החלון היא שהזכירה לי כמה יופי יש בעולם הזה.
לאט לאט גיליתי שלא מדובר רק במוסיקה; כל תו היה כמו פסיעה בשביל כואב של רגשות שהיו כבולים בליבי במשך שנים רבות. היינו זרים מוחלטים בהתחלה, אבל עם הזמן בנינו קשרים עמוקים דרך הקצב והמלודיה שבוקעים מעמקי נשמותינו.
אחד רגעי השיא היה כאשר ביקשו מאיתנו לכתוב טקסט לשיר אישי שמשקף את הסיפור שלנו בצורה סונטתית ומשוחררת. התיישבתי עם העט והמחברת וניסיתי להביא לדף את הכאב ואת התקווה שלי בו זמנית - כאילו זו הדרך להביע את עצמי סוף סוף אחרי שנים ארוכות של שתיקה.
למדתי גם שהמוסיקה יכולה לרפא אותנו בדרכים בלתי צפויות וכשאני מאזין למנגינות שאני כתבתי שם בסדנה ואני מתרגל נגינה בבית, אני מרגיש שובבים ושחחריים כמו ילד קטן שמגלה עולם חדש ורחב שנפרס לפניו.
אם אני יכול לתת טיפ אחד לשוחרי אמנות ומוזיקה באשר הם - אל תהססו! תחוו בתי מדרש כאלה של יצירה ותאווה לחיים עצמאיים וטובים יותר; הפתחו לקול שלכם ושל אחרים כי כל דקה שבה אתם בוראים יחד היא מתנה שאין לה מחיר.
לכן אם אתם מתלבטים בין עבודה יום-יומית לבין סדנאות יצירתיות - קחו צעד קדימה וברחו לתוך העולם המופלא הזה שבו המוזיקה והאמנות מפגישות אותך עם עצמך ועם אנשים אחרים שהם כמוך... או אולי אפילו שונים במעט, אבל כולם חולקים רצון משוגע ליצור ולהתבטא ולהיות חיים באמת!