לפני כמה חודשים, חבר טוב שלי הציע לי להצטרף לסדנת מוזיקה ואומניות שהוא נרשם אליה. אני מודה שהייתי סקפטי בהתחלה. מה לי ולמוזיקה? אני לא יודע לנגן על שום כלי ואין לי בכלל קצב. אבל משהו בתשוקה שלו ובזוהר בעיניו גרם לי לשקול את ההצעה.
כשהגעתי לסדנה לראשונה, הרגשתי כמו דג מחוץ למים. קולות של גיטרות, קלידים ושירה מילאו את החדר, ואני עמדתי שם קצת בוש לחלוטין בישורת התהלוכה של המוזיקאים המקצועיים סביבי. עם הזמן הבנתי שזהו מקום בטוח להתנסות ולהביע את עצמך ללא חשש לשיפוט.
במרכז הסדנה היו כמה כלים שאני אף פעם לא חשבתי שאיגע בהם - תופים מחויטיים ממקורות שונים וכלים הייחודיים לתרבויות שונות. אחד הרגעים המרגשים ביותר היה כשניגנו יחד ריתמוס פשוט שהתפתח לחוויית שיתוף עוצמתית בין כל המשתתפים. בכל פעם שהקשבתי לרבים שמתאגדים בהרמוניה, הלב שלי רק הלם בקצב אחר.
באמצע שבוע סוער בחיי, גיליתי שהמוזיקה היא פתרון נפלא לצאת מכל האתגרים שלי. זה נתן לי גם דרך לבטא רגשות שלא תמיד ידעתי לדבר עליהם: שמחה עצומה לצד כאב עמוק; תקווה לצד פחד.
הטיפ שלי לכל מי ששוקל להיכנס לעולם הזה הוא להתחיל בלשמוע את הקולות שבתוככם ולא לפחד מהשטות או מכישלון. סדנאות כאלה הן כרטיס כניסה לעולם מרגש שבו אין גבולות לדמיון וליצירתיות.
אני יכול להגיד בפה מלא שסדנת המוזיקה איננה רק אוסף הפעילויות והכלים שבהם השתמשנו; היא הייתה מסע פנימי ושחרור עוצמתי שכמו יותר ממלמל באוויר מאחורי המסך של השגרה שלנו.
אז אם אתם מתלבטים - קפצו למים! החיים הם חומר גלם נהדר לעסקאות אמנותיות ותהליכים יצירתיים שאין להם סוף.